אחד האתגרים המרכזיים ברחבי העולם הינו משבר האקלים. למערכות חינוך ברחבי העולם עשוי להיות תפקיד משמעותי בהתמודדות עם אתגר זה. הסקירה היומית של לשכת המדענית הראשית במשרד החינוך מציגה שני מאמרים תיאורטיים המתארים את ההתפתחות של הפדגוגיה הקשורה באתגר אנושי וכלל־עולמי זה. המאמר הראשון סוקר את התפתחות הרעיון של חינוך סביבתי מחינוך המעודד חיבור לטבע ועד למסגרות חינוך המקדמות פיתוח בר־קיימא. המאמר השני, מעמיק ב"מה", ב"איך" וב"למה" של חינוך לפיתוח בר־קיימא, ומדגיש כי מדובר בגישה חינוכית הוליסטית הקשורה במעשה החינוכי כולו.
מאתיים השנים האחרונות הביאו עימן עלייה גלובלית ברמת העושר הכלכלי, חדשנות טכנולוגית, הארכה של תוחלת החיים והתפתחות של החברה, התרבות והפוליטיקה. אולם, לצד היבטים חיוביים רבים מספור של התפתחויות אלו, נוצרו גם השלכות שליליות. במישור הסביבתי, גידול העושר התבסס על כלכלה רוויית פליטות פחמן, שזה כחמישים שנה ידוע שהן מזיקות לסביבה ולאדם, וגורמות לשינויי אקלים ולהתחממות גלובלית המסכנים את המשך הקיום האנושי. ברמה החברתית, כלכלה זו מאופיינת גם בחלוקה לא־שוויונית של פירות העושר הנוצר במסגרתה.
התפיסה המבקשת להציב את ההתפתחות הכלכלית ברחבי העולם על אדנים חדשים – כאלו שאינם מזיקים לסביבה ולאדם, והכוללים כלכלה מעוטת פליטות פחמן – נקראת קיימות. נשאלת השאלה, מהו תפקידו של החינוך בתפיסה זו? לדוגמה, יעדי הפיתוח הבר־קיימא של האו"ם (Sustainable Development Goals, SDGs) כוללים גם יעדים בתחום החינוך.
כותבי מאמר זה מציבים תפיסה זו בפרספקטיבה היסטורית. לטענתם, ניתן לאפיין את החשיבה החינוכית המתקיימת במאתיים השנים האחרונות בארבעה גלים:
1) "חיבור לטבע" – למידה של חשיבות הטבע לאדם, חיבור בעל מאפיינים רומנטיים לסְפָר ולנוף;
2) פיתוח אוריינות סביבתית – הבנה של השפעת האדם על הטבע, חינוך לאימוץ אורח חיים שאינו מזיק;
3) חינוך לקיימות – פיתוח תפיסה רחבה יותר של הקשר בין הכלכלה, החברה והסביבה, קידום מעורבות אזרחית;
4) חינוך לפיתוח בר־קיימא המשלב את כל הגלים שלעיל, והכולל חשיבה מחודשת על מקומו של האדם בעולם ועל קידום אזרחות גלובלית.
כפי שקורה לא פעם במערכות חינוך, גישות אלו מתקיימות במקביל ברחבי העולם וברחבי מערכות חינוך שונות. כותבי המאמר מדגישים את החשיבות של חינוך בכלל לפיתוח כלכלי וחברתי ואת התועלות הייחודיות שעשויות להיות לחינוך לפיתוח בר־קיימא. לטענתם, אין להסתפק בחינוך סביבתי, אף כי אין הם מבטלים את ההישגים שחינוך זה הביא – כמו המודעות הגוברת למשברים סביבתיים.
אולם, לטענת הכותבים יש לראות בחינוך כלי מרכזי לקידום ערכים, ידע וכישורים שיביאו לפיתוחה של חברה וכלכלה מקיימות המבוססות על צדק חברתי ושוויון תוך פיתוח פעילות תעשייתית וכלכלית שאינה מזיקה לסביבה ולאדם.
חינוך לפיתוח בר־קיימא (Education for Sustainable Development, ESD) הוא מושג רחב, דינמי ומורכב, הפתוח לפרשנות ולדרכי הוראה מגוונות. כותבי מאמר זה דוגלים בגישה כי חינוך לפיתוח בר־קיימא קשור לכל היבטיו של המעשה החינוכי ומשפיע עליהם. לפי UNESCO, המטרה של חינוך לפיתוח בר־קיימא היא לאפשר לכל האנשים בכל הגילים ליטול אחריות בהקשר לעתיד בר־קיימא משותף. חינוך כזה יאפשר לכל אדם לרכוש מיומנויות, מידע, ערכים ועמדות הנחוצים לעתיד כזה. לשם כך יש צורך בגישה אינטרדיסציפלינרית, משתפת וטרנספורמטיבית.
הכותבים מתייחסים לשלושה היבטים תאורטיים המגדירים את תחום הדעת של חינוך לפיתוח בר־קיימא:
בהיבט התוכן, מחנכים עשויים ללמד על משבר האקלים, על מגוון ביולוגי, על צריכה ועל ייצור, על העוני ועל הצורך במיגורו. כלומר, ההיבטים הסביתיים משולבים בחומר הלימוד לצד היבטים חברתיים וערכיים כמו צדק, שוויון ועוד.
בהיבט הפדגוגי, כלומר שיטת ההוראה, הכותבים סבורים שיש לבחור בפדגוגיה המעמידה את התלמיד במרכזה ומשלבת עשייה וחקר לצד פיתוח מיומנויות של מעורבות אזרחית. גישה זו עשויה לשלב שיטות כמו הערכה למען למידה (Assessment for Learning). הגישה הפלורליסטית והדמוקרטית להוראה המאפשרת היכרות עם מגוון דעות ומקדמת חשיבה ביקורתית, היא פופולרית בחינוך לפיתוח בר־קיימא, אולם דורשת מהמורה זמן הכנה רב. הכותבים מציינים כי מורות במערכות חינוך רבות מתקשות ליישם פדגוגיה שכזו כשמוטל עליהן עומס עבודה רב.
הכותבים שמים דגש על המטרות של תהליך הלמידה. לטענתם חינוך לפיתוח בר־קיימא אינו יכול להתרחש על ידי שינוי התנהגות בהקשר הסביבתי בעקבות רכישת מודעות וידע. במקום זאת, יש לשים דגש על פיתוח מיומנויות ויכולת של הפרט לקבל החלטות מקיימות המבוססות על חשיבה רפלקטיבית, ביקורתית ומערכתית. זאת בין היתר תוך חיבור לקהילה, למקום וללמידה המחוברת למציאות הקונקרטית של התלמידים ושל צוות בית הספר. כך יושם דגש גם על חינוך לדמוקרטיה ולמעורבות אזרחית. הכותבים מדגישים את החשיבות של החינוך הציבורי בהתמודדות עם האתגר העצום שהאנושות ניצבת בפניו – אתגר שינויי האקלים. מורות ברחבי העולם עשויות להיות, לדעת הכותבים, סוכנות השינוי האמיתיות שיביאו לתמורה מהותית בדרכי החשיבה ובדרכי הפעולה של הכלכלה ושל החברה ברחבי העולם.
מאחורי הסקירות היומיות עומד צוות מסור ומקצועי, שמייצר תוכן רלוונטי עדכני ואיכותי. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לצוות הסקירה היומית על היותם חלק מפרויקט משמעותי זה, ועל השותפות המאפשרת יצירה והפצה של ידע מחקרי איכותי מידי יום.
התוצרים מתקופת הקורונה מבוססים על עבודה משותפת של חוקרים וחוקרות רבים ממוסדות אקדמיים שונים ברחבי הארץ. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לחוקרות והחוקרים על השותפות וההתגייסות לתמיכה בהתמודדות של מערכת החינוך עם משבר הקורונה, ועל הנכונות לתרום מזמנם ומומחיותם עבור גיבוש המסמכים המוצגים באתר זה.
תודה מיוחדת לגב' אריאלה טבצ'ניק ברודאי על ריכוז הפרוייקט וליושבות הראש של הקבוצות ד"ר ענת כהן, ד"ר דפנה קופלמן-רובין, פרופ' לילי אורלנד-ברק, פרופ' יהודית דורי ופרופ' הללי פינסון על ההובלה.
ניהול קבוצות העבודה והמחקרים: ד"ר אודט סלע, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
מנהלת הפיתוח: ענבר בוברובסקי, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
קונספט דיגיטלי, עיצוב ופיתוח האתר: ד״ר רון דביר ובר דביר
