review-country: ארצות הברית

השתתפות בפעילות ספורט באופן קבוע היא אחת הדרכים היעילות ביותר לשמירה על בריאות תקינה בכל גיל, ונמצאה קשורה גם לשיפור בבריאות הנפשית והפיזית של ילדים ונוער. במאמרים שיסוכמו בעמודים שלהלן נסקר הידע האמפירי המצוי בספרות האקדמית בנושא ההשפעות המיטיבות של פעילות גופנית כזו במגוון תחומים. במאמר הראשון מוצגת סקירה שיטתית של הספרות האקדמית-אמפירית בנושא התרומה של עיסוק בספורט לרווחתם הנפשית והחברתית של ילדים ושל בני נוער. המאמר השני כולל סקירה מטא־אנליטית של המחקר האמפירי בנושא השפעתה של פעילות גופנית סדירה או תקופתית על הביצועים האקדמיים של תלמידים בגילים 18-6.

למרות המחקר הרב בנושא, עדיין לא ידוע מספיק על גורמים – סביבתיים ואישיים – התורמים להשפעה חיובית זו או מחלישים אותה. שני המאמרים שיסוכמו כעת עוסקים בבחינת גורמים אלה. המאמר הראשון בוחן את ההשפעה של התנדבות בגיל הנעורים על התנהגותם האזרחית ועל בריאותם הנפשית של מתנדבים בגיל מבוגר. המחקר הסתמך על נתונים ממחקר אורך לאומי בארצות הברית שעקב אחר הבריאות של מתבגרים עד בגרותם. המאמר השני בוחן את המשמעות של המוטיבציה להתנדב, מאפייניה, מאפייני המתבגרים המתנדבים והשפעתם על התועלת של ההתנדבות עבור המתנדבים.

המלצות מרכזיות ליישום
• לעודד צעירים להתנדב ולהשתתף בפעילויות חברתיות בהתאם לתחומי העניין שלהם.
• לייצר סביבה תומכת המספקת למתנדבים הצעירים כלים להתמודדות עם אתגרים.
• להתאים את הפעילות ההתנדבותית למוטיבציה האישיות של המתנדבים.
• להעדיף ולעודד התנדבות ביוזמת הנוער על מסגרות המחייבות עשייה התנדבותית (גם אם בבחירה אישית).

בזמן המלחמה גדל מאוד מעגל הילדים ובני הנוער שמושפעים משירות ההורים בצבא בתפקידי לחימה או באזורים מסוכנים. בספרות המחקרית נצבר ידע על ילדים להורים בשירות צבאי, ונראה שלצד הסיכוי להגברת החוסן של הילדים הללו, ישנו פוטנציאל גם לפגיעה ולמצבי סיכון. בסקירה היומית של לשכת המדענית הראשית נציג מאמר המתאר את מכלול המחקר הקיים בנוגע לתפקידם של בתי ספר בתמיכה בילדים ונוער ממשפחות לוחמות ובהפחתת גורמי הסיכון שהם חשופים להם. במחקר מוצג מודל אקולוגי (המתייחס למספר רב של גורמים) לטיפוח ילדים ונוער בסיכון, ויישום המודל למשפחות לוחמות (בהן ישנו הורה, אח או אדם קרוב אחר שנמצא בשירות צבאי לוחם). החוקרים מדגישים את אקלים בית הספר ואת ההקשר החברתי שבתוכו בית הספר פועל כמקורות לחוסן ולתמיכה בהתפתחות טובה של ילדים ממשפחות לוחמות, על אף גורמי הסיכון שהם חשופים אליהם.

המלצות מרכזיות ליישום
• להגביר את המודעות של הצוות החינוכי למצב הסיכון שילדים ממשפחות לוחמות חשופים לו.
• לחשוב על שיתופי פעולה עם היחידה של בן המשפחה הלוחם כדי להעצים את התלמידים.
• ליצור מערך התנדבויות של הלוחמים בבית הספר.
• להעניק סיוע אקדמי וסיוע נפשי למשפחות הלוחמות בביתן וגם בהקשר הבית ספרי.

זהו חלק ב' של סקירת דו"ח בנושא התמודדות בתי ספר בניו-יורק עם התקפת הטרור על מגדלי התאומים ב-11 לספטמבר 2001. חלק א' של הסקירה התמקד בשלבי ההכנה לקראת מצבי משבר וכיצד הכנה זו באה לידי ביטוי בזמן החירום עצמו בבתי הספר ביום הפיגוע. חלק ב' של סקירת המסמך, יבחן את מאמצי השיקום של מערכת החינוך בעיר וכיצד מאמצים אלו תמכו בהתמודדותם של תלמידים עם האסון. לפי המודל שמציעה קרול מוץ' (מהסקירה הראשונה בסדרה) חלק זה של הסקירה עוסק בשלב ההחלמה והחזרה לשגרה. כמו כן, בדומה להצעתה של מוץ', גם במקרה של אסון התאומים הסתמנה החשיבות של ביסוס שגרת לימודים עבור רווחת התלמידים וההורים. הקשר עם ההורים והעבודה של כלל המערכת להעניק להם תחושת בטחון כי ילדיהם חוזרים ללמוד בסביבה בטוחה ומלווה במעטפת להיבטים נפשיים. היא זאת שאיפשרה את תהליך השיקום.
תובנות משלב ההחלמה והחזרה לשגרה
• החזרה לבית הספר היא שלב חשוב בהקניית תחושת המשכיות וביטחון בקרב הקהילה.
• העברה מסודרת של מידע להורים היא חלק בלתי-נפרד מתהליך השיקום (בהקשר זה מומלץ לקרוא את עיבוד מחקרן של אדי-רקח ושיטאי מישראל).
• עבודה לפי נהלים חשובה, אולם לא פחות חשוב להפעיל שיקול דעת בהפעלת נהלים אלה. במיוחד במצבי שיקום מאסון.

את הסקירות השניה והשלישת בסדרת "מקומו של בית הספר בזמן חירום" נקדיש ללמידה מהאופן בו התמודדו בתי ספר בניו-יורק עם התקפת הטרור על מגדלי התאומים ב-11 לספטמבר 2001. נסקור דו"ח מחקר שנכתב שלוש שנים לאחר מתקפת הטרור המסתמך על ראיונות עם מנהיגים חינוכיים מרחבי העיר. סקירת הדו"ח תוצג בשני חלקים. החלק הראשון (שמופיע בסקירה היומית הנוכחית) יציג את ההשפעה של ההתקפה על מערכת החינוך בניו יורק, את ההכנה לקראת מצבי משבר וכיצד הכנה זו באה לידי ביטוי בזמן אמת בבתי הספר ביום הפיגוע. החלק השני של סקירת המסמך, שיוצג בסקירה היומית הבאה, יוקדש לבחינת מאמצי השיקום של מערכת החינוך בעיר וכיצד מאמצים אלו תמכו בהתמודדותם של תלמידים עם האסון. גם בסקירה זו ניתן לראות כיצד יישום המודל שמציעה קרול מוץ' (מהסקירה הראשונה בסדרה) תורם להבנת הפעילות בשלבי החירום השונים (מוכנות, תגובה והחלמה) וממחיש את החשיבות ביישום נקודות מבט שונות אודות מקומו של בית הספר במצב החירום.
המלצות מהמקרה של אסון התאומים. בשלב ההכנה לאסון מומלץ:
• להכין תוכנית עירונית מקיפה ורבת-ממדים לצד תוכנית ברמה הבית ספרית.
• להפגיש את כל הצוות החינוכי עם בעלי התפקידים לזמן חירום.
• לבעלי ידע טכני-מקצועי (דוגמת אב הבית, או מובילי התקשוב) חשיבות רבה בזמן החירום ויש להתייחס לכך בזמן התכנון.
• שלב התכנון צריך לכלול יצירת קשר עם עמותות וסוכנויות ממשל באופן מלא ורציף.

תהליך הכנסתם של המורים באופן הדרגתי למקצוע ההוראה מכוון לסייע להם לפתח את הידע, הכישורים ונטיות הלב הדרושים להוראה אפקטיבית. מבין הפרקטיקות השונות, בנוסף על חונכות ניתן לציין: קבלת משוב על דרכי ההוראה, תצפיות במורים ותיקים, השתתפות בסדנאות או בקורסים ייעודיים, הקלות בלוחות הזמנים של ההוראה והסתייעות בעוזר הוראה בכיתה.
אולם אף שתמיכות כאלו נפוצות מאד כיום במדינות רבות, המחקר אודות סוגי התמיכה הרצויים והמאפיינים ההופכים אותה לאפקטיבית יותר (או פחות) הוא מועט באופן יחסי. בסקירה היומית של לשכת המדענית הראשית נציג שני מאמרים שבחנו את יעילותם של מודלים שונים לתמיכה בכניסה להוראה. המאמר הראשון בוחן וסוקר את הספרות האקדמית בנושא מאז אמצע המאה שעברה, ומציג את מגוון התוצאות (החיוביות) לתוכניות תמיכה במורים חדשים.
המאמר השני מתבסס על נתוני אורך בנוגע למורים בארצות הברית כדי לבחון את ההשפעה של תוכניות תמיכה על הישארותם בתפקיד ועל מניעת נשירתם.

מסקנות והמלצות ליישום
• להתחיל ליישם תוכניות תמיכה למורים (במידה ולא קיימת עדיין בבית הספר): לתוכניות אלה השפעה חיובית על יכולת ההוראה ותפיסות העצמי המקצועי של מורים חדשים, באופן המצמצם נשירה מהתפקיד.
• להתמקד במורים בשנתם הראשונה: תמיכה בקבוצה זו אפקטיבית יותר מאשר תמיכה בהמשך ותק ההוראה.
• בנוסף לחונכות: להציע מגוון דרכים להקלה על כניסת מורים לתפקיד.