כיצד השפיע משבר מגפת הקורונה על מורים ושלומותם? הסקירה היומית של לשכת המדען הראשי מציגה שני מחקרים שעוסקים בגורמי חוסן וסיכון שהשפיעו על שלומותם של מורים בזמן הקורונה. המחקר הראשון נערך במימון לשכת המדען הראשי ע"י ד"ר דנה לסרי יחד עם פרופ' מונא חורי-כסאברי וד"ר רות גוטפריד, ובחן מה הם גורמי הסיכון והחוסן המשמעותיים לשלומותם של המורים בישראל בחינוך היהודי ממלכתי, היהודי ממלכתי-דתי והערבי. המחקר השני בחן את שלומותם של מחנכים לגיל הרך במהלך המגפה באוסטרליה ומצא כי ישנה חשיבות לתמיכה החברתית והארגונית במחנכים בהתמודדות עם ההיבטים הרגשיים של התפקיד בתקופה מאתגרת זו.
מגפת הקורונה הוגדרה כמשבר אפידמיולוגי עם השלכות בריאותיות ונפשיות משמעותיות, במיוחד בקרב אלה המעניקים תמיכה לאוכלוסייה, לרבות צוותי הוראה. בנוסף על התמודדותם האישית, צוותי הוראה נחשפו גם לקשיים עמם מתמודדים תלמידים ומשפחותיהם. המעורבות האמפתית ותחושת האחריות לשלוֹמוּת תלמידיהם מהוות גורם פגיעות שעלול לפגוע בשלומותם ולהוביל למצוקה רגשית ולתשישות חמלה (compassion fatigue) .
מחקר זה התבסס על סקר שנערך, באמצעות שאלוני דיווח עצמי אותם מילאו 350 אנשי ונשות צוותי הוראה בישראל, בחודשים אוגוסט-אוקטבר 2021, במהלך ההערכות לחזרה לבית הספר ותחילת הלימודים. תוצאות המחקר הראו כי למעלה ממחצית מהמשתתפים לא סבלו מתסמיני דיכאון או חרדה בשבועיים לפני מילוי השאלון. עם זאת, קרוב למחציתם נמצאו בסיכון להפרעת חרדה. זאת לעומת אחוז קטן משמעותית (%13) שנמצאו בסיכון לדיכאון. באשר למדדי תשישות החמלה (שחיקה וטראומטיזציה משנית), התוצאות הראו שלמעלה ממחצית המשתתפים דיווחו על רמות שחיקה בינוניות (תגובה ללחצים רגשיים ובינאישיים כרוניים הקשורים לעבודה, המתבטאת באבדן העניין בעבודה, ריקון משאבים אישיים ודעיכת ההתלהבות, עד כדי אימוץ עמדה צינית כלפי עצמו וכלפי זולתו) וכמעט מחצית המשתתפים דיווחו על רמות בינוניות של טראומטיזציה משנית (תהליך שבו אדם שלא נחשף לטראומה במישרין מפתח תסמינים פוסט-טראומטיים הנובעים מהטראומה של אחרים ומהעזרה או הרצון לעזור להם).
למעלה ממחצית המשתתפים דיווחו על רמות נמוכות בלבד של סיפוק מהענקת עזרה ורק רבע דיווחו על רמות גבוהות. באשר להשוואה הבין-תרבותית, כמעט ולא נמצאו הבדלים משמעותיים בין צוותי הוראה המלמדים בקבוצות האוכלוסייה השונות.
הבדלים מסוימים עלו ביחס לתפיסת הלחץ הסובייקטיבי; בפרט, ממצאי המחקר הצביעו על הבדלים משמעותיים במדד המצוקה סביב מגפת הקורונה הכללית וחלק מהתת-סולמות המרכיבים אותו – דאגות בריאותיות ודאגות כלכליות. ניכר כי צוותי הוראה המלמדים בחינוך הערבי מתמודדים עם מצוקה גבוהה משמעותית מזו של צוותי ההוראה בחינוך היהודי ממלכתי.
בקשר לניבוי שלומות צוותי ההוראה באמצעות מצוקה סביב הקורונה כתלות בגורמי הפגיעות והחוסן, התגלה שמבין מכלול המאפיינים הדמוגרפיים שנבחנו, רק משתנה הזוגיות משחק תפקיד משמעותי בניבוי מדדי תשישות החמלה: צוותי הוראה בנישואים או בזוגיות מדווחים על רמות שחיקה וטראומטיזציה משנית גבוהות יותר וכן על רמות נמוכות יותר של סיפוק מהענקת עזרה. ממצא משמעותי נוסף שעלה בהקשר זה הוא הקשר החיובי הגורף בין רמת המצוקה של צוותי ההוראה סביב הקורונה לבין כל מדדי הפסיכופתולוגיה וכן מדדי תשישות החמלה – השחיקה והטראומטיזציה המשנית.
כותבות המאמר מסכמות בכך שנמצאה מצוקה לא מעטה של צוותי ההוראה, וסיכון לחרדה ולתסמיני סומטיזציה (חוויה של כאב אשר לא ניתן לזהות לה מקור גופני). הממצאים ביחס להבדלים בין המורים המלמדים בקבוצות האוכלוסייה השונות מצביעים על כך שצוותי ההוראה ככל הנראה הושפעו במידה דומה מהקורונה.
ישנה הכרה גוברת בכך שמקצוע החינוך והטיפול לגיל הרך (education and care) מצריך התמודדות עם תנאי עבודה מאתגרים המובילים לרמות גבוהות של מתח הקשור לעבודה, לתשישות רגשית ולתחלופת עובדים. כותבי המחקר מציינים כי מחנכים לגיל הרך במערכות חינוך רבות מתמודדים עם מספר מאפיינים ייחודיים בעבודתם, כגון: שעות עבודה ארוכות, משכורות נמוכות, חוסר בהכרה ציבורית ומעמד מקצועי נמוך. למאפיינים אלו השפעה שלילית על שלומותם של המחנכים.
ההשפעה של מגפת הקורונה יצרה תנאים שעשויים להחריף אתגרים אלו. מחקר זה בדק את השפעת הקורונה וההתמודדות עמה על שלומותם הנפשית והמקצועית של מחנכים לגיל הרך, ויחסי מחנך-ילד. באמצעות שאלון סקר מקוון, נטלו במחקר חלק 232 מחנכים לגיל הרך ברחבי אוסטרליה ובעיקר ממחוז ויקטוריה שם היו סגרים מרובים במערכת החינוך.
85.9% מהמחנכים דיווחו כי חשו השפעה שלילית על שלומותם ו- 37.1% מהם ציינו כי למגפה הייתה השפעה שלילית על מערכות היחסים שלהם עם ילדים בטיפולם. רק 23.5% מהמורים דיווחו על השפעה חיובית מסוימת. כותבי המאמר מציינים כי המחנכים הרגישו שהם יכולים לשמור על קשרים חזקים עם ילדים למרות ההשפעה השלילית הנתפסת של המגיפה על שלומותם והם דרגו את תחושת התרומה שלהם כגבוהה.
המחנכים דיווחו על תקשורת נמוכה עם מבוגרים אחרים, בשל תנאי הריחוק החברתי ועל צמצום הזדמנויות לשיח עמיתים. מורים בתפקיד בכיר וניסיון בעבודת ההוראה שעבדו עם קבוצות גיל מעורבות של תלמידים ולא רק עם ילדים בגיל הרך, דיווחו על יותר שלומות וסיפוק מקצועי, מה שהוביל לסיכון מופחת לפרישתם. הממצאים מצביעים על כך שגם בנסיבות חריגות כמו מגיפה עולמית, מחנכים עשויים להישען על מבנים ארגוניים ותרבותיים. באמצעות מבנים אלו הוקל על המחנכים לעמוד בדרישות ובציפיות מתפקידם, לפתח פרקטיקות איכותיות, ולהבטיח סביבות עבודה תומכות. במקומות בהם מבנים אלו התקיימו, הדבר השפיע לטובה על כוונתם להישאר בתפקיד. נמצא כי ככול שמורים הציגו רמות גבוהות של רווחה נפשית ומקצועית, כך היו להם פחות קונפליקטים עם תלמידים והם קיימו עימם יחסים רגשיים איכותיים יותר.
החוקרים מדגישים את החשיבות שיש לתמיכה בשלומותם של מחנכים לגיל הרך ומציינים כי יתכן ומגפת הקורונה מביאה נושא חשוב זה למודעות רבה יותר. אולם, המגפה גם חשפה את הסדקים הקיימים במערכת החינוך בהקשר זה. החוקרים ממליצים למובילי מערכות חינוך לשמור על חוסנם הנפשי והרגשי של מורים לגיל הרך באמצעות השקעה, תמיכה והכרה בתפקידם המשמעותי בקידום הלמידה והרווחה של של ילדים צעירים.
מאחורי הסקירות היומיות עומד צוות מסור ומקצועי, שמייצר תוכן רלוונטי עדכני ואיכותי. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לצוות הסקירה היומית על היותם חלק מפרויקט משמעותי זה, ועל השותפות המאפשרת יצירה והפצה של ידע מחקרי איכותי מידי יום.
התוצרים מתקופת הקורונה מבוססים על עבודה משותפת של חוקרים וחוקרות רבים ממוסדות אקדמיים שונים ברחבי הארץ. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לחוקרות והחוקרים על השותפות וההתגייסות לתמיכה בהתמודדות של מערכת החינוך עם משבר הקורונה, ועל הנכונות לתרום מזמנם ומומחיותם עבור גיבוש המסמכים המוצגים באתר זה.
תודה מיוחדת לגב' אריאלה טבצ'ניק ברודאי על ריכוז הפרוייקט וליושבות הראש של הקבוצות ד"ר ענת כהן, ד"ר דפנה קופלמן-רובין, פרופ' לילי אורלנד-ברק, פרופ' יהודית דורי ופרופ' הללי פינסון על ההובלה.
ניהול קבוצות העבודה והמחקרים: ד"ר אודט סלע, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
מנהלת הפיתוח: ענבר בוברובסקי, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
קונספט דיגיטלי, עיצוב ופיתוח האתר: ד״ר רון דביר ובר דביר
