מה גורם למורים לעזוב את מקצוע ההוראה?

מחקר זה נערך על רקע השיעור הגבוה של עזיבת מורים את כוח ההוראה במדינת יוטה שבארצות הברית. החוקרים מציינים ששיעור עזיבת המורים ביוטה הוא מהגבוהים בארצות הברית, וכי לתופעה זו השלכות כלכליות וחינוכיות שליליות. החוקרים טוענים שעל אף שהשכר ותנאי העבודה מוכרים כגורמים לעזיבת מורים, לא ניתן להסתפק בהם להבנת התופעה.
על מנת להבין טוב יותר את החוויה של המורים והמורות שבוחרים לעזוב, ואת ההבדל בין אלו שעוזבים לאלו שנשארים, ערכו החוקרים ניוברי ואלסוף חקר מקרה בו השתתפו 6 מורים לשעבר (שעזבו את המקצוע). המורים מילאו שאלון מפורט בנוגע לקריירה שלהם, ולאחר מכן עברו ראיון במסגרתו ניסו החוקרים לבנות יחד איתם פורטרט ביוגרפי של החוויות שלהם כמורים. על בסיס מחקר זה, אותרו שישה גורמים מרכזיים לעזיבה:
1) עומס העבודה.
2) מידת הלחץ שחשו המורים בעת העבודה, ובייחוד ה"זליגה" של הלחץ משעות העבודה לחייהם של המורים בביתם.
3) האמונות של המורים לגבי איך אמורה להיראות עבודתם החינוכית בכיתה ובייחוד הפער בין אמונה זו לבין הדרך בה פעלה מערכת החינוך ובה התבטאה העבודה בפועל.
4) תחושת המקצועיות, או ליתר דיוק חוסר המקצועיות אותה חשו המורים. כאן הכוונה לתחושה של היעדר אמון והיעדר מקום לאוטונומיה מקצועית מצד הממונים עליהם.
5) היעדר של מערכות יחסים חיוביות עם מורים ומורות אחרים.
6) רגשות שליליים – אכזבה מהמקצוע, תסכול ופחד מכישלון.
הגורם שזוהה על ידי החוקרים כגורם שעשוי להגן על המורים מפני עזיבה הוא קשר חיובי ועקבי עם עמיתיהם למקצוע. המורים שהשתתפו במחקר דיווחו באופן ברור על תחושת בידוד פיזי, רגשי ואפילו רעיוני מעמיתיהם למקצוע. נמצא כי המורים הרגישו שלא מעריכים את התרומה שלהם לבית הספר ואת המאמץ שהם משקיעים. החוקרים קוראים ליצירתו של מרחב בו יוכלו המורים לטפח ולשמר מערכת יחסים תומכת עם עמיתים למקצוע. מרחב כזה, לפי ממצאי המאמר, יכול לא רק לשפר את המקצועיות של המורים אלא אף להגן עליהם מפני נשירה ממקצוע ההוראה.