מה ניתן ללמוד משינויים באסטרטגיות הוראה למידה והערכה בתקופת הקורונה?

מטרת מחקר זה, שמומן על ידי לשכת המדען הראשי במשרד החינוך ונערך במהלך החודשים הראשונים של משבר הקורונה, הייתה לבחון תפיסות של מורות, מורי מורות, וקובעי מדיניות במערכת החינוך לגבי הערכה מקוונת. כמו כן, נבחנה היכולת הרפלקטיבית, המוצהרת והמעשית, של המורות, כבסיס ליכולת הלמידה העצמאית של המורות עצמן. לשם כך נבחנו דפוסי ההערכה של מורות, והשימוש שלהן בשלושה סוגים של ידע:

1. ידע תוכן פדגוגי (Pedagogical Content Knowledge – PCK): ידע דיסציפלינארי של מורים בדרכי הוראת המקצוע, המשלב את התכנים הספציפיים עם הפדגוגיה בדגש על התאמת התוכן ללומד, הכרת דרכי חשיבה וטעויות אופיינות של תלמידים בנושאים ספציפיים, ידיעה כיצד תלמידים מבינים נושאים, עקרונות ותהליכים וטיפול בקשיי התלמיד ובתפיסות מוטעות
2. ידע תוכן פדגוגי טכנולוגי (Technological, Pedagogical and Content knowledge – TPCK): ידע מורים הנדרש להוראה בשילוב של כלים טכנולוגיים עם ידע תוכן פדגוגי.
3. ידע בהערכה (Assesssment Knowledge – AK): הידע וההבנה של המורים לגבי חשיבות, סוגים ושיטות ההערכה של תוצרי הלמידה של התלמידים

הרקע למחקר הוא המעבר, בין לילה, להוראה מרחוק שנעשה במהלך מגפת הקורונה. שינוי קיצוני זה פתח לחוקרים צוהר דרכו ניתן להבין את צרכי המורות לצורך שילוב מיטבי של הוראה והערכה מקוונת, בהדגשת תפקידן הכפול: לומדות עצמאיות של שיטות הוראה והערכה חדשות, ומלוות (Mentors) של פיתוח מיומנויות למידה עצמאית בקרב התלמידים.

המחקר נערך בשני מישורים: האחד – מישור התפיסות של מורות, מורי מורות וקובעי מדיניות במשרד החינוך לגבי מהות ויישום הוראה והערכה מקוונת, והשני – מישור ידע המורות והמורים בפועל בפיתוח ושילוב משימות הערכה מקוונות לתלמידיהם, לצד בחינת מיומנות רפלקטיביות, כלומר בחינה עצמית, לויסות הלמידה העצמאית שלהם. אוכלוסיית המחקר כללה 75 מורות למדעים, 14 מורות לעברית, 55 מורות לאנגלית ו-28 מורות המלמדות תחומי דעת אחרים (בעיקר תקשורת ומדעי הרוח). בנוסף, השתתפו במחקר 10 מורי מורות ובעלי תפקידים במשרד החינוך וביניהם מפמ"רים ומדריכים. המחקר התבסס על שאלונים, ראיונות וניתוח של מטלות הערכה מקוונות.

מהמחקר עולה כי לדעת המורות, הוראה והערכה במהלך הקורונה היו שונות למדי לעומת התקופה שקדמה לה. המיומנות המרכזית שמורות נדרשו לה בצורה מוגברת הייתה למידה עצמאית, לעומת השגרה בה המיומנות השכיחה היא שאילת שאלות. כמו כן נמצאה עלייה של כעשרים אחוזים בדיווח המורות על שימוש בהערכה לשם למידה, כלומר תוך כדי הלמידה ולא למטרות ציון מסכם. הערכה מסכמת נמצאה, לתפיסת המורים, כפחות מתאימה לצורך ביצוע הערכה בתקופת הקורונה בכל המקצועות שנבדקו.

אולם, נמצא כי התפיסות אודות מטרות ההערכה המקוונת היו שונות בין המרואיינות. גם הידע בהערכה (AK) – כלומר הידע אודות טכניקות הערכה ומשמעותן – היה נמוך לעומת סוגי הידע האחרים שנאמדו (ידע פדגוגי PCK וידע פדגוגי-טכנולוגי TPCK).

החוקרים העריכו את היכולת הרפלקטיבית של המורות על תהליך ההוראה וההערכה של עצמן כנמוכות יחסית. רק שיעור קטן מהמורות הראו יכולת רפקלטיבית מעמיקה, על פי הערכת החוקרים.

לדעת החוקרים יש לראות בהתנסות בתקופת הקורונה הזדמנות לעמוד על מגוון הקשרים שבין הוראה, הערכה, וידע פדגוגי בתחומים שונים. ההמלצות העולות מהמחקר הן כי חשוב לחזק ולהבהיר למורים כיצד המושגים השונים שלובים האחד בשני, כיצד הערכה לשם למידה מעבירה את האחריות ללמידה לתלמיד ובכך מקדמת לומד עצמאי וכי שילוב משימות מקוונות של הערכה לשם למידה חשובות ומשמעותיות לקידום למידה משמעותית. החוקרים ממליצים לקיים מגוון השתלמויות מוסדיות בתוך בתי הספר ובהכשרת מורות על מנת שמורות לעתיד ומורות בפועל יתנסו ברפלקציה עצמית לגבי השגת מטרותיהם בלמידה עצמאית, ויפתחו ויישמו משימות הערכה מקוונות מותאמות לתלמידיהם תוך הבנה והבחנה בין רמות שונות של המשימות ובמטרה להגיע למשימות משמעותיות המשלבות מגוון מיומנויות חשיבה ולמידה מגוונות.