הכשרה מקצועית ופיתוח מקצועי איכותיים תורמים רבות לפיתוח וטיוב איכות כוח ההוראה במערכות חינוך. אולם, למרות החשיבות המיוחסת לתחומים אלו, קשה להגדיר מהי ההשפעה המצופה מהם וכיצד ראוי למדוד השפעה זו. הסקירה היומית של לשכת המדענית הראשית מציגה שני מאמרים שבחנו את השפעת הפיתוח המקצועי על ההוראה. המאמר הראשון הוא מאמר תיאורטי עוסק בשאלות מהו פיתוח מקצועי אפקטיבי וכיצד ניתן להעריך את ההשפעה (Impact) שלו. המאמר השני פורס את ניסיונם המעשי של החוקרים ואת התובנות שלהם מתהליכי פיתוח והטמעה של תכניות פיתוח מקצועי בתחום המתמטיקה.
מהמחקר ידוע כי אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בהשפעה על איכותם של החינוך וההשכלה הניתנים לתלמידים הוא איכותו של כוח ההוראה. בהנתן עובדה זו, ברור כי ההכשרה והפיתוח המקצועי שלהם זוכים המורים הם חלק חשוב מאין כמוהו במאמץ לטייב את המהלך הלימודי. למרות זאת, בהתחשב בצורות הרבות והמגוונות שיכול ללבוש הפיתוח המקצועי, ובהינתן המגוון הרחב של הדרכים בהן הוא עשוי להשפיע על המורים, עדיין לא פשוט להגדיר מהו פיתוח מקצועי אפקטיבי, מהן ההשפעות שלו, וכיצד יש למדוד אותן. במאמר שיוצג להלן מציג סיימון בורג מסגרת חשיבה שמנסה לתת מענה לשאלות אלו.
בורג פותח בהגדרת השאלה העומדת בפני אלו המנסים להעריך את ההשפעה של הפיתוח המקצועי: "באיזו מידה גורם הפיתוח המקצועי להבדל בכל דרך (שאלת ה"מה?") לכל אחד (שאלת ה"מי?") בכל נקודה בזמן (שאלת ה"מתי?") ואיך אנו יכולים ללמוד על כך (שאלת ה"איך?").[1] בורג מציג חמש סיבות שבגינן חשוב לעסוק בהערכת ההשפעה של הפיתוח המקצועי:
באופן כללי, טוען בורג, קיימים ארבעה ממדים בהם ניתן לבחון את השפעתו של הפיתוח המקצועי. המימד הראשון הוא התשומות. בתשומות אין הכוונה למשאבים שהושקעו בתכנית, אלא בתשומות שהשקיעה התכנית במורים – מה בדיוק נעשה במסגרת התכנית. המימד השני הוא התפוצה (Reach) של התכנית – כמה אנשים השתתפו בה ולאיזה גודל של קהל הגיעה השפעתה (ההשפעה עשויה להיות מעבר למשתתפים המיידיים). המימד השלישי הוא ההשתתפות – כמה המשתתפים היו מעורבים ומעוניינים בתכני התכנית. לבסוף, המימד הרביעי הוא התפוקות – מה הם התוצרים של התכנית (חומרי לימוד, חומרי הערכה).
בהמשך, עובר בורג לדון בהשפעות השונות (ישירות ועקיפות) שתכניות פיתוח מקצועי יכולות לייצר בקרב המשתתפים שלהן, תוך התמקדות בהשפעות הניתנות למדידה. הוא מציין מספר השפעות כאלו. ראשית – ניתן למדוד את מידת הסיפוק של המורים מהתכנית על מרכיביה השונים. שנית ניתן למדוד את השפעתן על המומחיות שלהם בחומר הלימוד אותו הם אמורים ללמד. שלישית – ניתן למדוד את ההשפעה על הידע של המורים בתחום ההוראה – הידע הפדגוגי וידע תוכן-פדגוגי של המורים. רביעית – התכנית עשויה להשפיע על כישורי ההוראה של המורים. חמישית – התכנית יכולה להתמקד בדעות והעמדות של מורים – שלעיתים משפיעות לא פחות מאשר הידע והכישורים שלהם. שישית – התכנית יכולה להשפיע על הפרקטיקה של המורים בכיתה. ולבסוף – התכנית עשויה להשפיע על כישורי ההערכה והרפלקציה של המורים. בנוסף, סביר להניח שיהיו קשרים בין הסוגים השונים של ההשפעות.
השפעה אפשרית נוספת של הפיתוח המקצועי שיש לקחת בחשבון לטענת בורג היא ההשפעה שלו על התלמידים. השפעה זו מתווכת על ידי ההשפעה הישירה של התכנית על המורים. ברוב המקרים מגדירים (ומודדים) השפעה זו במדדים הקשורים ליכולת האקדמית או הקוגניטיבית של התלמידים, אולם היא יכולה לכלול גם מגוון השפעות לא קוגניטיביות כמו הגברת המוטיבציה, הביטחון העצמי, והמעורבות בלמידה. בכל מקרה, ביסוס קשר סיבתי בין הכשרה מקצועית של מורים לתוצאות התלמידים הוא אתגר לא פשוט, ודורש מערך מחקר מתוכנן היטב.
[1] השאלות שבסוגריים במקור.
הרצון להשפיע על הלמידה וההוראה בתחום המתמטיקה מעסיק רבים מהעוסקים בהוראת המתמטיקה. כותבי המאמר היו חלק מצוות חשיבה בנושא המתמטיקה במחלקה ללימודי המדעים במכון ויצמן. כחלק מצוות זה פיתחו והפעילו תכניות חדשניות להוראת המתמטיקה. במאמר זה, שמהווה פרק בספר בשם "מחקר ופיתוח ארוך טווח במדעי החינוך", הם מתארים שלוש תכניות חדשניות שכאלו כ"מקרי בוחן" (וכן שואבים מהספרות האקדמית בתחום) במטרה לבחון (ולהמשיג) מהי "השפעה" כפי שרואים אותה מתכנני פיתוח מקצועי, במה מאופיין החיפוש אחר ההשפעה, ואיך ניתן לדעת שההשפעה אכן הושגה. כל התכניות, יש לציין, כוונו ליצירת קהילה מקצועית לומדת של המורים המשתתפים בהן.
התכנית הראשונה המוצגת במאמר היא תכנית "פיתוח מקצועי למנהלי מחלקות (רכזי מקצוע) המתמטיקה" – (PD for Heads of Mathematics Departments PD-HMD). ההשפעה של התכנית הזו מכוונת ללמידת התלמידים בסופו של דבר, אבל בטווח הנראה לעין אמורה להיות צמיחה מקצועית של רכזי המקצוע, ושינוי בדרך בה מחלקות המתמטיקה בבתי ספר פועלות. התכנית לא מכוונת להנחיל ידע פרקטי לרכזי המקצוע, אלא להעצים אותם לתכנן ולהוביל שינוי בבתי הספר שלהם על ידי תמיכה בשיח המכוון לשינוי. התכנית שאפה להגיע לכ-120 רכזים, ולמרות שהמימון שלה הוא רק ל-4 שנים, היא אמורה להמשיך ולהשפיע גם לאחר סיומה, דרך השינוי המתמשך בעבודת הרכזים.
התכנית השנייה המוצגת היא תכנית "ברית מחקר-מורים, למידה דרך חקירה" (Teacher–Researcher Alliance for Investigating Learning – TRAIL). תכנית זו כיוונה, כפי שעולה משמה, לייצר שותפות בלמידה בין מורים לבין חוקרי הוראת המתמטיקה. במסגרת התכנית נוצר שיתוף פעולה בין קבוצת מורים לחוקר אחד או יותר, לתכנון והוצאה לפועל משותפת של מחקר בתחום הוראת המתמטיקה. התכנית הופעלה כתכנית יוקרתית, וכוונה לפעול עם 2-3 קבוצות של מורים בשנה. ההשפעה בטווח הארוך אמורה להגיע דרך חשיפה של המורים לידע ולמתודות מחקריות, ושינוי התפיסה המקצועית שלהם לזו של מורים-חוקרים רפלקטיביים המעצבים את תפיסת ההוראה שלהם בעצמם.
התכנית השלישית המדווחת היא "הרמת הרמה בכיתות המתמטיקה" – (Raising the Bar in Mathematics Classrooms – RBMC). תכנית זו כיוונה לעודד מורים לאתגר את תלמידיהם בבעיות מורכבות יותר ויותר בתחום המתמטיקה, כדרך לשפר את כישורי פתרון הבעיות שלהם. כחלק מכך, נוצר אוסף של בעיות מתמטיות מאתגרות לשימוש המורים בתכנית. בניגוד לתכניות הקודמות, בתכנית זו יש חשיבות למהימנות היישום והמורים אמורים להעביר את הבעיות לתלמידים בדרך כזו שתקדם את כישורי פתרון הבעיות שלהם. התכנית מיועדת לכ-200 מורים בחטיבות הביניים, אולם מאגר הבעיות המתמטיות יוכל בעתיד לשרת הרבה יותר מורים. ההשפעה לטווך ארוך אמורה להגיע גם מחשיפת המורים ליתרונות של התבססות על בעיות מתמטיות לקידום כישורי פתרון בעיות אצל התלמידים.
בעת הפעלת כל אחת מהתכניות, עלו מסקנות ותובנות באשר להשפעות שלהן ולנקודות הכוח שלהן. החוקרים מסכמים את התובנות לגבי מהימנות היישום (Fidelity), טווח ההשפעה (Scale) וההשפעה המשתמרת לטווח הארוך (Sustainability). לגבי מהימנות היישום, החוקרים מדגישים כי במתח שבין מהימנות יישום להתאמה להקשר המסוים בו פועלים המורים, הם נוטים הרבה יותר לכיוון ההתאמה. היישום של ממצאי מחקר או אפילו של תכניות התערבות מבוססות מחקר חייב להיות מותאם לצרכי המורים, למערכת בה הם פועלים, וחשוב מכל – למאפייני וצרכי התלמידים שיושפעו מהם.
לגבי טווח ההשפעה, קיים מתח בין ההשקעה הרבה הדרושה ממשתתפי התכנית, לבין הרצון להגיע לקהל יעד גדול ככל הניתן. מודלים שונים של מעורבות עשויים להקל על מתח זה. בתכנית "ברית מחקר-מורים" יישמו הכותבים מודלים נוספים של שותפות אקדמיה-שדה שלא דרשו מעורבות מעמיקה כל כך (ומאמץ רב כל כך) של המשתתפים. מודלים אלו אפשרו להגיע לקהל יעד רחב בהרבה מזה שתוכנן מלכתחילה. לבסוף, לגבי ההשפעה לטווח הארוך, מציינים הכותבים כי העובדה שתכניות התערבות מטעם האקדמיה או המגזר השלישי מתבססות על תקציב מוגבל בזמן מקשה על שימור ההשפעה ועל מדידת ההשפעה לטווח הארוך. קושי זה מוכפל כשמדובר בקהילות מורים לומדות, שחלק משמעותי מהשפעתן הוא בעצם יצירת הקהילה והפעילות של המורים בה לאורך זמן. בתכניות שהפעילו החוקרים, השנה האחרונה הוקדשה להתאמת הקהילות לקראת סיום התקצוב והניהול של המכון, ולהקמת המנגנונים שיאפשרו לקהילות להתקיים לאורך שנים גם ללא תקציב זה.
מאחורי הסקירות היומיות עומד צוות מסור ומקצועי, שמייצר תוכן רלוונטי עדכני ואיכותי. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לצוות הסקירה היומית על היותם חלק מפרויקט משמעותי זה, ועל השותפות המאפשרת יצירה והפצה של ידע מחקרי איכותי מידי יום.
התוצרים מתקופת הקורונה מבוססים על עבודה משותפת של חוקרים וחוקרות רבים ממוסדות אקדמיים שונים ברחבי הארץ. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לחוקרות והחוקרים על השותפות וההתגייסות לתמיכה בהתמודדות של מערכת החינוך עם משבר הקורונה, ועל הנכונות לתרום מזמנם ומומחיותם עבור גיבוש המסמכים המוצגים באתר זה.
תודה מיוחדת לגב' אריאלה טבצ'ניק ברודאי על ריכוז הפרוייקט וליושבות הראש של הקבוצות ד"ר ענת כהן, ד"ר דפנה קופלמן-רובין, פרופ' לילי אורלנד-ברק, פרופ' יהודית דורי ופרופ' הללי פינסון על ההובלה.
ניהול קבוצות העבודה והמחקרים: ד"ר אודט סלע, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
מנהלת הפיתוח: ענבר בוברובסקי, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
קונספט דיגיטלי, עיצוב ופיתוח האתר: ד״ר רון דביר ובר דביר
