ברחבי העולם וגם בישראל מורים חדשים עוברים תהליך של קליטה בשנתם הראשונה בבתי הספר. אחת הפרקטיקות המקובלות לליווי מורים חדשים היא החניכה (mentoring) מצד מורה ותיק. אולם לא כל גישת חונכות משפיעה ותורמת למורים ולבית הספר באופן זהה. בסקירה היומית של לשכת המדענית הראשית נציג שני מאמרים המתארים ובוחנים גישות שונות לחונכות בהוראה. המחקר הראשון הבחין בין חונכות המתבססת על גישת ההבניה ללמידה לבין כזו המתבססת על גישת ההעברה. נמצא כי חניכה בגישת ההבניה תומכת טוב יותר בפיתוח אמונה עצמית, התלהבות מהמקצוע וסיפוק מעבודה אצל מורים חדשים. המאמר השני מציג שלושה "מבנים אדריכליים" העשויים לעמוד בבסיס הפרקטיקה של חניכה מקצועית למורים חדשים: חניכה כפיקוח, חניכה כתמיכה והדרכה וחניכה כלמידה וכפיתוח משותף. עבור כל אחת מהגישות, המאמר בוחן את היחסים בין החונך לחניך, את היחסים בין שניהם לבין בית הספר ואת הדרך שבה התפקיד ומטרות החניכה נתפסים.
המלצות ליישום
אחת הפרקטיקות הנפוצות ביותר בתחום של קבלת עובדים חדשים לעבודה, וקבלת מורים חדשים בפרט, היא החונכות (mentoring). במסגרת החונכות מורה חדש זוכה בדרך כלל לליווי מקצועי מעמיק על ידי מורה ותיק יותר. ליווי כזה מאפשר למורה החדש לא רק ללמוד מניסיונו הפדגוגי ומידע-התוכן של המורה הוותיק, אלא גם ליהנות מהרשת המקצועית והחברתית שלו. במאמר שלפנינו ריכטר ועמיתיו משווים בין שתי גישות שונות לחונכות – גישת ההבניה (constructivist) וגישת ההעברה (transmissive), וכן בוחנים את ההשפעה של גישות אלו על הפרקטיקות המקצועיות ועל ההתפתחות המקצועית של מורים בשנתם הראשונה להוראה.
חונכות בגישת ההבניה היא חונכות המתבססת על גישת הלמידה כהבניה. לפי גישה זו הלמידה היא תהליך שבו הלומד מבנה באופן פעיל את ההבנה שלו דרך המשמעות שהוא נותן לחוויות הלמידה. בהתאם לכך, הגישה מדגישה למידה עצמאית בדרך של חקר ותוך שיתוף בין החונך והחניך. במסגרת החונכות החונך והנחנך עובדים יחד על אתגרים שחווה החניך, ויחד מוצאים להם פתרונות. בחונכות בגישת ההעברה הלמידה נתפסת כתהליך שבו הידע מועבר מהמלמד לתלמיד. בגישה זו החונך מספק דוגמאות פרקטיות ופתרונות אפשריים לבעיות ולאתגרים שבהם החניך נתקל, והחניך יכול לבחור מתוכם. הדגש בגישה זו הוא על העברה של ידע ושל כישורים מהחונך לחניך.
במסגרת המחקר המדווח במאמר, אספו ריכטר ושותפיו לכתיבה מידע על 756 מורים בגרמניה בשנת ההוראה הראשונה שלהם. בשלב השני הם אספו מידע על 551 מורים מתוך מדגם זה. המורים השתתפו במחקר תמורת תשלום סמלי. יש לציין כי מורים מתחילים בגרמניה זוכים לחניכה כחלק מתהליך קליטתם בהוראה. בשאלון שהם מילאו הם התבקשו לדווח על האינטראקציה שלהם עם החונך, ומתוך תשובותיהם הם חולקו לקבוצה שעברה חונכות בגישת ההעברה ולקבוצה שעברה חונכות בגישת ההבניה. נוסף על כך, נאסף מידע על התפיסה העצמית של המורים לגבי יכולתם, לגבי ההתלהבות והדחף שלהם לעבודת ההוראה, לגבי רמת התשישות הרגשית שהם חווים בעבודתם, תחושת ההישגיות ורמת הסיפוק וההנאה שלהם בעבודתם. לבסוף, אספו החוקרים גם מידע דמוגרפי ומידע על משתני רקע של המורים.
ממצאי המחקר הראו קשר חיובי ומובהק סטטיסטית בין חונכות בגישת ההבניה לבין אמונה עצמית, התלהבות מתפקיד ההוראה וסיפוק בעבודה. קשר שלילי ומובהק נמצא בין חונכות בגישת ההבניה לבין תשישות רגשית. במילים אחרות, מורים שעברו חונכות בגישת ההבניה הראו תוצאות טובות יותר בכל משתני התוצאה שנמדדו. התוצאות הללו תווכו על ידי משתנה אחד – האמונות והתפיסות של המורים בנוגע למקצוע ההוראה בתחילת תעסוקתם: מורים שעברו חונכות בגישת ההבניה היו בממוצע בעלי אמונות ותפיסות חיוביות יותר לגבי הוראה הבנייתית, ואמונות אלו היו בקשר עם משתני התוצאה שנמדדו. בדיקת הקשרים הסטטיסטיים נעשתה תוך שליטה במשתנים הדמוגרפיים.
ריכטר ושותפיו מסכמים כי ממצאי המחקר מראים שלא די בקיום חונכות למורים בתחילת דרכם המקצועית, אלא חשובה גם איכותה של החונכות, וכי גישות שונות לחונכות משפיעות באופן שונה על החניכים. הכותבים מציעים כי ראוי שבתי ספר ודרגי המטה ישקיעו משאבים באיתור חונכים מתאימים למורים בתחילת דרכם – חונכים בעלי ידע וכישורים מתאימים להוראה בגישת הלמידה כהבניה. כמו כן הממצאים מצביעים על החשיבות של הדרכה מתאימה לחונכים עצמם על אף ניסיונם המקצועי הרחב.
כאמור, חונכות למורים חדשים היא פרקטיקה מוכרת ונפוצה שנמצאת בשימוש במדינות רבות. אולם כפי שראינו לעיל, ניתן לחנוך מורה חדש בצורות שונות, ולגישות חניכה שונות – השפעות שונות על החניך. במאמר שלפנינו קמיס ושותפיו לכתיבה מציגים כמה גישות שונות או צורות הסתכלות שונות בנוגע לתפקיד החונך וליחסים בינו לבין החניך. בהמשך לכך, הכותבים מציגים את תיאוריית ה"אדריכלות של הפרקטיקה" ומשתמשים בה כדי לנתח את המידע האמפירי שהם אספו על אותן גישות חניכה.
תיאוריית האדריכלות של הפרקטיקה היא מסגרת תיאורטית שלפיה לפעילויות שונות במציאות "מבנה אדריכלי" בסיסי. מבנה זה מתאר בין היתר את היחסים בין המשתתפים בפעילות, את היחסים בינם לבין המבנים המוסדיים שבהם הם פועלים ואת המשמעות הניתנת ליחסים אלה. מבנה זה מגדיר ומגביל מה ניתן לעשות ולומר במסגרת הפעילות, מה המשתתפים בה עושים ומה אינם עושים. בעזרת התיאוריה ניתן לנתח גם פרקטיקות חינוכיות קיימות ולאתר את ה"מבנים האדריכליים" העומדים בבסיסן כדי לבחון את מועילותן ואת יעילותן.
קמיס ועמיתיו משתמשים במסגרת חשיבה זו כדי לנתח שלוש צורות התייחסות לפרקטיקה של החונכות. הם מסתמכים על מידע שנאסף על פרקטיקות של חניכה בבתי ספר בניו סאות' ווילס שבאוסטרליה, בפינלנד ובשוודיה. הם מתייחסים לפרקטיקות החניכה בכל אחת ממדינות אלה כאל "מקרה בוחן" נפרד ומסתמכים על שורה של ראיונות, קבוצות מיקוד, ניתוח של מסמכי מדיניות ותצפיות מצולמות של מפגשי חניכה משלוש המדינות הללו.
בהסתמך על העדויות האמפיריות שנאספו, הכותבים מזהים שלושה ארכיטיפים שונים של חניכה: חניכה כפיקוח, חניכה כתמיכה וחניכה כפיתוח עצמי שיתופי. כל אחד מארכיטיפים אלה בנוי אחרת וכולל צורות שונות של שיח בין החונך לחניך. כל אחד מהם גם דורש תנאים פיזיים שונים ומערכת יחסים שונה בין החונך לחניך וביניהם לבין המבנה הארגוני של בית הספר שבו הם פועלים.
הכותבים מסכמים כי חשוב שארגונים בכלל ובתי ספר בפרט ינוהלו תוך כדי מודעות למבנים האדריכליים השונים העומדים בבסיס הפרקטיקה של החניכה ותוך בחירת גישה מתאימה לצורכיהם. בבניית תוכניות חניכה יש להביא בחשבון שישנן דרכים שונות להסתכל על התפקידים של החונך ושל החניך ולהבין אותם ואת מערכת היחסים ביניהם ובינם לבין בית הספר.
מאחורי הסקירות היומיות עומד צוות מסור ומקצועי, שמייצר תוכן רלוונטי עדכני ואיכותי. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לצוות הסקירה היומית על היותם חלק מפרויקט משמעותי זה, ועל השותפות המאפשרת יצירה והפצה של ידע מחקרי איכותי מידי יום.
התוצרים מתקופת הקורונה מבוססים על עבודה משותפת של חוקרים וחוקרות רבים ממוסדות אקדמיים שונים ברחבי הארץ. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לחוקרות והחוקרים על השותפות וההתגייסות לתמיכה בהתמודדות של מערכת החינוך עם משבר הקורונה, ועל הנכונות לתרום מזמנם ומומחיותם עבור גיבוש המסמכים המוצגים באתר זה.
תודה מיוחדת לגב' אריאלה טבצ'ניק ברודאי על ריכוז הפרוייקט וליושבות הראש של הקבוצות ד"ר ענת כהן, ד"ר דפנה קופלמן-רובין, פרופ' לילי אורלנד-ברק, פרופ' יהודית דורי ופרופ' הללי פינסון על ההובלה.
ניהול קבוצות העבודה והמחקרים: ד"ר אודט סלע, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
מנהלת הפיתוח: ענבר בוברובסקי, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
קונספט דיגיטלי, עיצוב ופיתוח האתר: ד״ר רון דביר ובר דביר
