דוח: הערכה

ידע אודות תהליכים, אסטרטגיות, דרכי הוראה ולמידה

ידע אודות תחום התוכן הנלמד

ויסות עצמי הוא מצב בו התלמיד מציב מטרות ללמידה שלו תוך שהוא מבקר על הקוגניציה, המוטיבציה וההתנהגות שלו, מווסת אותן ושולט בהן, כאשר מטרותיו של התלמיד וכן דפוסים סביבתיים מכוונות ותוחמות את התלמיד.

שימוש בכלים ומתודות השונות מההערכה המסכמת באמצעות מבחן המקובלת בדרך כלל במוסדות חינוך. בחינה של תהליך ולא רק של תוצר, הערכה כחלק מתהליך הלמידה ולא רק בסיומו. הערכה עצמית והערכת עמיתים הן גישות אלטרנטיביות להערכה כמו גם ביצועי הבנה, הערכה מעצבת – המאפשרת תהליך דיוק של התוצר באמצעות למידה ומפחיתה את ה"סיכון" הכרוך בהערכה מסכמת. הערכה המהווה חלק אינטגרלי מההוראה והיא מעוצבת לשם השגת ביצוע.

הערכה כלמידה היא שימוש בהערכה עצמית שוטפת על ידי התלמידים במטרה לפקח על הלמידה שלהם, לשיקוף הלמידה ולהפקת הבנה מעמיקה של התכנים הנלמדים.

תהליך של חיפוש ופרשנות של ראיות לשימוש הלומדים ומוריהם, לצורך החלטה לגבי כיוון ההתקדמות והדרך הטובה ביותר לעשות זאת, כדי לקדמם במטרה להגיע ליעד שנקבע.

שילוב בין הערכת מורה, הערכת עמיתים והערכה עצמית.

פרדיגמה פסיכומטרית בהערכה הטוענת למשמעות האוניברסלית של ההישגים הלימודיים, דהיינו ציון מסוים במבחן הוא בעל אותה משמעות לכל תלמיד באשר הוא. קיימת הפרדה בין מטרות ההוראה ובין האמצעים להשגתן וכן בין היבטים קוגניטיביים להיבטים אפקטיביים. להערכה מסורתית יש זיקה לתרבות המבחן. המבחנים הסטנדרטים מהווים מכשיר למיון תלמידים. המטלות אינן קשורות לחיי התלמיד, הן בודקות ידע , מעודדות שינון וזכירה , תשובה אחת נכונה, הביצוע בעזרת נייר ועיפרון בזמן קצוב, מוערך התוצר ולא התהליך, המשוב מבוטא בעזרת ציון מספרי אחד.