במסגרת סדרת הסקירות אודות עיצוב ושימור הזיכרון בבית הספר ובתרבות, תוקדש הסקירה היומית היום לשני מאמרים שבחנו את אתגרי ההוראה שחוו מורים בבואם ללמד את את מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001 (אסון התאומים).
מורים רבים מצאו את עצמם מתנסים בתיווך האסון לתלמידיהם בזמן אמת ללא הכנה מראש. הטראומה הקולקטיבית תבעה מהמורים מחשבה לא רק על אופן מסירת המידע העובדתי אודות האירוע אלא גם על התאמתו הרגשית והקוגניטיבית לתלמידים. המאמר הראשון בוחן את מורים למדעי החברה שעבדו בזמן האסון בבית ספר תיכון. המורים דיווחו כי העובדה שנאלצו לתווך לתלמידים בזמן האירוע את האסון שמתרחש סביבם, העלתה את תחושת הביטחון שלהם ביכולתם ללמד סוגיות הקשורות לטרור ולמשברים בלתי-צפויים. בה בעת הם ציינו את הצורך שלהם בהדרכה ובתמיכה הולמות, בפרט בנושא אוריינות מדיה ופיתוח כישורים פדגוגיים להתאמת חומרי ההוראה ליכולות ולצרכים של התלמידים. המאמר השני בוחן כיצד הזיכרון של מורים שחוו את אירועי 11 בספטמבר כתלמידים בבית ספר יסודי השפיע בהמשך על רצונם ללמד על האירועים בכיתותיהם. הכותבים הדגישו כי בהיעדר חשיפה למודלים פדגוגיים מתאימים, מורים שחשו מחויבות ללמד על אירועי 11 בספטמבר הרגישו במקביל חוסר ביטחון לעשות זאת. לכן ציינו כותבי המאמרים את חשיבותה של הכשרה מקצועית שתסייע למורים ללמד על אירועים היסטוריים וטראומטיים ותדגיש גם את תפקידם המכריע בפיתוח השקפה היסטורית אצל תלמידיהם.
תובנות מרכזיות והמלצות ליישום:
המפגש היומיומי בין מורים ותלמידים הופך את המורים לדמויות שבמקרה של אסון או פיגועי טרור נדרשות לתווך את האירועים לתלמידים ולעיתים גם למסור להם לראשונה את המידע עליהם. המורים אחראים גם ליצירת מרחב אמפתי ובטוח עבור התלמידים, לסייע בהפחתת עוצמת הטראומה ולעודד למידה ברגעים של משבר או אסון.
על אף שלמורים יש תפקיד חשוב ביצירה ובשימור של תחושת הסדר והביטחון של תלמידיהם, מתברר שרבים מהם רכשו את הכישורים לעשות זאת תוך כדי התנסות בזמן אמת. כשהחלו מתקפות הטרור ב־11 בספטמבר 2001, מיהרו מורים רבים לפתוח את מקלטי הטלוויזיה בכיתות הלימוד, מה שהתגלה מאוחר יותר כחשיפה טראומטית של התלמידים לתמונות קשות מנשוא. מורים אחרים בחרו להתעלם מהמתרחש ולהמשיך בשגרת הלימודים. דרכי פעולה אלו היו בין היתר תוצר של העדר תוכנית לימודים מסודרת במערכת החינוך האמריקאית שתדריך את המורים כיצד לפעול במצבי משבר כאלה וכיצד להשתמש שימוש אחראי ויעיל באמצעי תקשורת.
המחקר המוצג במאמר מבוסס על חוויותיהם של מורים למדעי החברה בתיכון שלימדו על המתרחש ב־11 בספטמבר 2001 בעזרת מהדורות חדשות בשידור חי. ממצאי המחקר מעידים כי להוראה בזמן אמת על אירועי 11 בספטמבר הייתה השפעה חיובית על מידת הביטחון של מורים ביכולתם ללמד סוגיות הקשורות לאירועי טרור. רוב המורים שהשתתפו במחקר העידו כי למרות העדר הכנה מוקדמת להוראת סוגיות הקשורות לטרור או לאיום מיידי על הביטחון הלאומי, העובדה שנאלצו ללמד בזמן התרחשותה של מתקפת הטרור תרמה לתחושת מסוגלות גבוהה יותר ללמד בהמשך על טרור ועל סוגיות הקשורות אליו.
לאור העובדה שדיווחים חדשותיים בזמן אמת היו מקור ידע עיקרי שהשתמשו בו המורים בכיתות הלימוד, כותבי המאמר מדגישים כי השימוש באמצעי תקשורות תובע ממורים ומתלמידים לפתח אוריינות מדיה (media literacy) – יכולת להבין ולצרוך באופן ביקורתי את התכנים המופצים במדיה. הכותבים מציינים כי בהתחשב בתוכן הקשה לצפייה שנחשפו אליו תלמידים ב־11 ספטמבר, חשוב להקפיד על מסגרות הכשרה מיוחדות שיסייעו למורים לבחור בקפידה את חומרי המדיה ולמתן את תגובותיהם הרגשיות של התלמידים בעקבות חשיפה לחומרים אלו.
לגבי העיסוק בסוגיות אתיות הקשורות לטרור, חשו רוב המורים בחסרונן של אסטרטגיות להתאמת הנושא לגיל התלמידים. לכן ממצאי המחקר מצביעים על הצורך לפתח כישורים פדגוגיים שיסייעו למורים בנושא זה. המורים גם דיווחו כי הם אינם חשים בטוחים ביכולתם להתמודד עם הצרכים הרגשיים של התלמידים העולים במצבי אסון, כגון צער, יגון, ביטויי כעס, קהות רגשית והתנהגות בעייתית כללית. כותבי המאמר מדגישים לכן את חשיבותן של מסגרות הכשרה ופיתוח מקצועי עבור מורים הממוקדות בהוראת נושאים וסוגיות הקשורים לטרור ולצרכים הרגשיים של תלמידים בזמן משבר.
"היעלמות העבר הקרוב", מושג שטבע לואוון (Loewen, 2007), מתאר את הנטייה החברתית להשאיר את ההיסטוריה הקרובה מחוץ לתוכנית הלימודים כדי להימנע ממחלוקת בכיתות הלימוד. המאמר בודק נטייה זו בבחירתה של מערכת החינוך האמריקאית להתעלם מדיון מעמיק באירועי 11 בספטמבר בסמוך להתרחשותם.
החוקרים התמקדו במורים להוראת מדעי החברה בבית ספר יסודי שחוו את אירועי 11 בספטמבר 2001 כתלמידים בבית ספר יסודי, ובשל גילם הצעיר זוכרים את האירועים באופן מוגבל. הזיכרון ההיסטורי של מורים אלה הוא תוצר של הבניה תרבותית, קרי השיח החברתי-תרבותי שהתקיים באותה עת בארצות הברית ושהתבטא במגוון אופנויות, כמו טקסטים, אנדרטאות, טקסים. הכותבים מציינים כי מערכת החינוך האמריקאית אינה מציעה מערך מוסדר של חומרים ואסטרטגיות ללימוד אירועי 11 בספטמבר בבתי ספר יסודיים. היעדר זה לדעתם משפיע על חייהם של התלמידים לא פחות מהתכנים שכן כלולים בתוכנית הלימודים.
המורים שהשתתפו במחקר זכרו את תגובות המורים שלהם בכיתות הלימוד, את התחושות האישיות שלהם ושל חברי קבוצת השווים וכיצד הגיבו הוריהם והקהילה. רבים מהם הדגישו כי פרט לאותו יום, מעולם לא דיברו עימם על האירועים בבית הספר כחלק מתוכנית הלימודים הרשמית. אחרים אמרו כי מרבית המורים לא עסקו באופן ישיר במתרחש, וכי אלו שכן עשו זאת סיפקו הסברים מעורפלים. מעטים סיפרו על מורים שהגיבו להתרחשויות בצורה ישירה, גם אם לא תמיד מדויקת. בסופו של דבר, הזיכרון של רוב המשתתפים מבית ספרם היה כרוך באי-ודאות ובפחד. כשנתבקשו משתתפי המחקר לנסות ולהסביר את שתיקת המורים לגבי האירועים, הם סברו כי ייתכן שהנהלת בתי הספר ביקשה מהמורים שלא לדבר על האירועים בשל הרגישות של הנושא והשלכותיו. בהיעדר דיון מספק, את עיקר המידע קיבלו משתתפי המחקר מהוריהם או מהחדשות שבהן צפו הוריהם וכן מטקסי זיכרון ממלכתיים ואנדרטאות הנצחה שונות.
המורים שהשתתפו במחקר דיווחו כי דווקא הבלבול ואי-הוודאות שיצרה שתיקת המורים עוררו בהם תחושת אחריות ומחויבות ללמד על האירועים בכיתות הלימוד העתידיות שלהם. על אף תחושת האחריות ללמד על אירועי 11 בספטמבר ועל אף שהיו עדים לאירועים ההיסטוריים בעת התרחשותם, חשו המורים כי הם אינם כשירים מספיק כדי ללמד אותם. חלקם ייחסו את חוסר הביטחון שלהם להיעדרה של מסגרת לימודית מגובשת ולחסרונם של מודלים שיסייעו להם ללמד תוכן מורכב בצורה המותאמת לילדים צעירים. ממצא מרכזי אחר הוא שרבים מהמשתתפים סברו שכמורים למדעי החברה תפקידם למסור את העובדות ההיסטוריות מבלי להתחשב במורכבותן. ממצאים אלה מעידים, לדעת הכותבים, שחשוב שמורים יראו את עצמם לא רק כמומחים המוסרים מידע עובדתי, אלא כמי שמציעים לתלמידיהם גישות פרשניות שונות לאירועים היסטוריים ובוחנים איתם את זיקתם של אירועים אלה לסוגיות חברתיות.
כיצד אפשר "לשבור את השתיקה" ולאפשר למורים לחקור אסטרטגיות יעילות להוראת 11 בספטמבר בבתי ספר יסודיים? המשתתפים במחקר השיבו כי במקום הוראה ממוקדת במורה, רצוי כי הלמידה על האירועים תהיה מאמץ של הכיתה כולה, ושתתחיל בשאיפה להבין מה התלמידים כבר יודעים על האירועים. לאחר הערכה של הידע הקיים אצל התלמידים, הציעו המשתתפים שישמעו את דעתם של תלמידים על שאלות כמו:
משתתפים אחרים התייחסו לאפשרות להשתמש בספרי ילדים כמשאב חשוב להוראת אירועי 11 בספטמבר. השימוש בספרים אלו יכול לסייע לא רק להוראת הנושא אלא גם להוראת סוגיות חשובות אחרות, כמו אחריות אזרחית ופעילות קהילתית תומכת.
לסיכום, תוצאות המחקר מעידות על הצורך הממשי של מורים בתמיכה פדגוגית שתאפשר להם תחילה להתמודד בעצמם עם התוכן המורכב של 11 בספטמבר ואז גם ללמדו בבתי ספר יסודיים. במקביל, הכותבים טוענים כי חשוב שמורים יהפכו את כיתות הלימוד למרחב של חקירת ההיסטוריה שהתלמידים ישתתפו בו באופן פעיל. כמו כן חשוב שמורים יתמודדו עם הנטייה שלהם ושל תלמידיהם לראות רק גרסה "אמיתית" אחת להיסטוריה ויפעלו ליצירת מרחבים לימודיים המכילים השקפות מרובות. לימוד יסודי של אירועי 11 בספטמבר יאפשר לבחון בביקורתיות גם את החברה האמריקאית בהווה.
מאחורי הסקירות היומיות עומד צוות מסור ומקצועי, שמייצר תוכן רלוונטי עדכני ואיכותי. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לצוות הסקירה היומית על היותם חלק מפרויקט משמעותי זה, ועל השותפות המאפשרת יצירה והפצה של ידע מחקרי איכותי מידי יום.
התוצרים מתקופת הקורונה מבוססים על עבודה משותפת של חוקרים וחוקרות רבים ממוסדות אקדמיים שונים ברחבי הארץ. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לחוקרות והחוקרים על השותפות וההתגייסות לתמיכה בהתמודדות של מערכת החינוך עם משבר הקורונה, ועל הנכונות לתרום מזמנם ומומחיותם עבור גיבוש המסמכים המוצגים באתר זה.
תודה מיוחדת לגב' אריאלה טבצ'ניק ברודאי על ריכוז הפרוייקט וליושבות הראש של הקבוצות ד"ר ענת כהן, ד"ר דפנה קופלמן-רובין, פרופ' לילי אורלנד-ברק, פרופ' יהודית דורי ופרופ' הללי פינסון על ההובלה.
ניהול קבוצות העבודה והמחקרים: ד"ר אודט סלע, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
מנהלת הפיתוח: ענבר בוברובסקי, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
קונספט דיגיטלי, עיצוב ופיתוח האתר: ד״ר רון דביר ובר דביר
