קטגוריית מונח: מיומנויות

התקדמות ממצב טירון למצב מומחה

ויסות עצמי הוא מצב בו התלמיד מציב מטרות ללמידה שלו תוך שהוא מבקר על הקוגניציה, המוטיבציה וההתנהגות שלו, מווסת אותן ושולט בהן, כאשר מטרותיו של התלמיד וכן דפוסים סביבתיים מכוונות ותוחמות את התלמיד.

הערכה כלמידה היא שימוש בהערכה עצמית שוטפת על ידי התלמידים במטרה לפקח על הלמידה שלהם, לשיקוף הלמידה ולהפקת הבנה מעמיקה של התכנים הנלמדים.

תהליך של חיפוש ופרשנות של ראיות לשימוש הלומדים ומוריהם, לצורך החלטה לגבי כיוון ההתקדמות והדרך הטובה ביותר לעשות זאת, כדי לקדמם במטרה להגיע ליעד שנקבע.

שילוב בין הערכת מורה, הערכת עמיתים והערכה עצמית.

פרדיגמה פסיכומטרית בהערכה הטוענת למשמעות האוניברסלית של ההישגים הלימודיים, דהיינו ציון מסוים במבחן הוא בעל אותה משמעות לכל תלמיד באשר הוא. קיימת הפרדה בין מטרות ההוראה ובין האמצעים להשגתן וכן בין היבטים קוגניטיביים להיבטים אפקטיביים. להערכה מסורתית יש זיקה לתרבות המבחן. המבחנים הסטנדרטים מהווים מכשיר למיון תלמידים. המטלות אינן קשורות לחיי התלמיד, הן בודקות ידע , מעודדות שינון וזכירה , תשובה אחת נכונה, הביצוע בעזרת נייר ועיפרון בזמן קצוב, מוערך התוצר ולא התהליך, המשוב מבוטא בעזרת ציון מספרי אחד.

מתבצעת בסיום הלמידה ומכוונת למדידת הישגים.

פעולות הערכה הנעשות במהלך הלמידה או במהלך פיתוח של תכנית או של תוצר כלשהו, והיא נועדה לספק מידע לצורכי שינוי או שיפור הלמידה. הערכה מעצבת מתייחסת לביצוע מסוים של הלומד, כך שיבין מה עליו לעשות כדי לשפר את איכות ביצועיו.