מנהיגות חינוכית וחשיבות ההכנה לפני אירוע משבר: תובנות מאירוע ירי בשטח בית ספר בארה"ב (5)

בחטיבת ביניים כפרית קטנה בדרום ארצות הברית, שני תלמידים רצחו מורה, ארבעה תלמידים נוספים ופצעו עשרה באירוע ירי המוני. המקרה המתואר במחקר מביא את החוויות האישיות של מנהל בית הספר, של היועצת ושל הקהילה ששרדו את המתקפה הקטלנית. הוא מדגיש את האתגרים העומדים בפני מנהיגי בתי ספר, כגון קבלת החלטות מהירות, ניהול מתנדבים וסיוע לצוות, לעובדים, לתלמידים ולהורים לחזור לשגרה.

בסקירת הספרות החוקרים מציינים כי בניגוד לאופן שבו משברים נתפסים בציבור הרחב, מזווית מחקרית (ובראיה לאחור) משבר אינו מתרחש ברגע אחד מפתיע אלא ניתן לבחינה בשלבים: ההיערכות למשבר (לדוגמה, גיבוש תוכנית חירום), התגובה (לדוגמה, זיהוי צומתי קבלת החלטות עתידיים) וההחלמה (לדוגמה, הערכה של משאבים). הם מציעים למנהיגי בית הספר לעודד את הקהילה להעלות רעיונות לגיבוש תוכנית חירום, לקבוע נקודות הכרעה קריטיות עבור מנהיגי קהילת בית הספר, להעריך ולמפות את המשאבים ואף לצפות את האתגרים שעשויים להופיע לאורך שלבי המשבר.

בחקר המקרה שמתואר במאמר, מנהלת בית הספר וצוות בית הספר שלה לא היו מוכנים לטרגדיה. ההמלצה של מנהלת בית הספר לבתי ספר אחרים הייתה לגבש תוכנית חירום מחושבת היטב. החוקרים הציעו להשתמש בששת השלבים לתכנון תוכנית חירום המומלצים על ידי משרד החינוך האמריקאי (2013) לפיתוח תוכניות חירום איכותיות בבתי ספר ולהקים צוותי משבר ייעודיים להתמודדות עם מצבי חירום. תהליך התכנון בן ששת השלבים כולל: 1. עבודה שיתופית; 2. הבנת היקף המשבר; 3. קביעת יעדים ומטרות; 4. בחינה של דרכי פעולה; 5. ניסוח, כתיבה ואישור של התוכנית; ו־6. יישום ותחזוקה של התוכנית. צוותי תכנון משבר עשויים לכלול תתי־צוותים שיתמודדו עם תחומים קריטיים.

החוקרים ציינו כי הרכב אידיאלי של צוות כזה יכלול את הנהלת בית הספר, צוות תגובה למשבר ובתוכו המגיבים הראשונים לאירוע וצוות הערכת איומים שיוקם על סמך הניסיון והמומחיות בהערכת איומים שיש לחבריו (למשל הורים או מורים שממלאים או שמילאו תפקיד ביטחוני רלוונטי). החוקרים הציעו לשלב בבניית התוכנית היוועצות בתלמידי בית הספר דרך פעילות של תכנון משותף שמעלה שאלות כמו: מי צריכים להיות חברים בצוות תכנון המשבר? איזו תרומה כל אדם יכול לתת לצוות? הרעיון אינו שהתלמידים יפתחו תוכנית חירום במהלך השיעור, אלא שיתחילו לחשוב באופן ביקורתי על החשיבות של תכנון חירום ועל התפקיד שהם יכולים למלא בו בעתיד.