תקשורת ושיתוף פעולה בין-ארגוני בשעת חירום (8)
הסקירה שלפני האחרונה בסדרת "מנהיגות חינוכית בשעת משבר" מוקדשת לנושא התקשורת בין סוכנויות סיוע ובית הספר. הסקירה מציגה מאמר שבחן את השינוי שחל בניהול משברים בארה"ב בעשורים האחרונים. כותבי המאמר מזהים כי בעת התמודדותם עם אסונות לאומיים, נתקלו הרשות הפדרלית והרשות המקומית בבעיות תקשורת. לטענתם, התברר בעקבות שני מצבי חירום גדולים במיוחד (אסון התאומים והוריקן קתרינה) האחריות המשפטית והפוליטית העיקרית להתמודדות עם רוב האסונות הוטלה בדרך כלל על פקידי המדינה ועל הרשויות המקומיות. החוקרים טוענים כי ממצא זה משקף מעבר של ניהול החירום לניהול "ממוקד תגובה" (על חשבון תכנון ויוזמה), וניהול ריכוזי (על חשבון ניהול שיתופי). לכן לדעתם נוצרו עיכובים באישור ובשליחה של סיוע לאסונות.
החוקרים מדגישים את חשיבותה של שיתופיות בין-ארגונית בניהול משברים וקיומה של תקשורת בין אישית טובה בין בעלי תפקידים בסוכנויות מקבילות, ומביאים המלצות כיצד לשפרה. כל אלה חשובים במיוחד היות בזמן אסון קיים מתח בין הרצון העז להציג לציבור שרשרת פיקוד ברורה – מישהו שייקח פיקוד או אולי מישהו שניתן יהיה להטיל עליו אחריות, לבין המציאות בפועל המתגלה בעת ניהול אסונות: איש אינו מחזיק בשליטה מלאה על ניהול האסון; לא ניתן לדרוש תשומת לב ארגונית מלאה או לכפות ציות לנהלים; ארגונים לא־ממשלתיים יגיבו עם אישור ממשלתי או בלעדיו; מתנדבים יגיעו עם או בלי הזמנה; מגיבים ראשונים יקבלו החלטות בעצמם .
המלצות מרכזיות ליישום
• חיבור המנהיגות החינוכית לגורמים רלוונטיים לשעת חירום.
• קיום פעילויות משותפות בשגרה עם רשויות ההצלה והחירום, צבא, רשות מקומית.
• לפתח אצל מנהלי בתי ספר מיומנויות של תקשורת יעילה עם ארגוני התגובה השונים, ולספק הנחיות ועזרה למנהלים כך שיוכלו לדברר ולתקשר בצורה אפקטיבית את צרכיה של קהילת בית הספר לגופים השונים ולקבל מהם את הסיוע המתאים בזמן ובצורה הנכונים לקהילה שהם מובילים.
• בתי ספר יכולים לפתח תוכניות תגובה לחירום תוך שימוש בקשרים המקצועיים שיש לחברי קהילה עם גופי החירום השונים (מכבי אש, משטרה, צבא)
• הסתייעות במתנדבים מהקהילה לצורך עבודת "תרגום" הצרכים של מערכת החינוך בזמן אמת לשפה הארגונית של גופי הסיוע החיצוניים לה.