כפי שראינו בסקירה הראשונה במקבץ זה, התנדבות בגיל הנעורים עשויה להיטיב עם המתנדבים במגוון תחומים. אולם למרות המחקר הרב בנושא, עדיין לא ידוע מספיק על גורמים – סביבתיים ואישיים – התורמים להשפעה חיובית זו או מחלישים אותה. שני המאמרים שיסוכמו כעת עוסקים בבחינת גורמים אלה. המאמר הראשון בוחן את ההשפעה של התנדבות בגיל הנעורים על התנהגותם האזרחית ועל בריאותם הנפשית של מתנדבים בגיל מבוגר. המחקר הסתמך על נתונים ממחקר אורך לאומי בארצות הברית שעקב אחר הבריאות של מתבגרים עד בגרותם. המאמר השני בוחן את המשמעות של המוטיבציה להתנדב, מאפייניה, מאפייני המתבגרים המתנדבים והשפעתם על התועלת של ההתנדבות עבור המתנדבים.
המלצות מרכזיות ליישום
מחקרים עדכניים רבים הראו כי התנדבות בגיל הנעורים עשויה להיטיב עם המתנדבים במגוון תחומים. אולם למרות המחקר הרב בנושא, עדיין לא ידוע מספיק על הגורמים – הסביבתיים והאישיים – התורמים להשפעה חיובית זו או מחלישים אותה. במילים אחרות, עדיין אין תשובה מספקת לשאלה מהם מאפייני ההתנדבות ומאפייני המתנדבים המביאים להשפעה החיובית של ההתנדבות על חיי המתנדב.
כדי להתחיל לענות על שאלות אלו ערכו ג'ינהו קים וכרם מורגול מחקר אורך, שבחן את השפעת ההתנדבות בגיל הנעורים על התנהגותם האזרחית ועל בריאותם הנפשית של המתנדבים בגיל מבוגר. המחקר הסתמך על נתונים ממחקר האורך הלאומי בארצות הברית שעקב אחר הבריאות של המתבגרים עד בגרותםThe National Longitudinal Study of Adolescent to Adult Health) ). הכותבים ערכו עיבוד סטטיסטי כדי לשלוט במשתנים מתערבים אפשריים.
המחקר בוצע על מדגם של כ-3,032 מתבגרים, ובדק את השפעת ההתנדבות בגיל הנעורים על מספר משתנים בבגרות (בגיל 22 ובגיל 29). המשתנים שנמדדו היו: מעורבות אזרחית, סימפטומים של דיכאון, רווחה נפשית כללית (Well-being), השכלה (שנות לימוד) והכנסה. כמו כן, נמדדו משתני רקע של המתבגרים כגון בעיות בבית הספר, שאיפות להשכלה גבוהה, פעילות מינית, עבודה בעת הלימודים, הערכה עצמית, פעילות דתית וציון GPA (שיטה אמריקאית לשקלול ציוני התואר הראשון).
באשר להשפעה של התנדבות בגיל הנעורים על מעורבות אזרחית בבגרות, נמצא כי משיבים שדיווחו על השתתפות בפעילויות התנדבות בצעירותם נטו באופן משמעותי יותר להתנדב גם בגילים מאוחרים יותר.
עם זאת הכותבים מבחינים בין התנדבות "רגילה" להתנדבות "חובה". התנדבות "חובה" נעשית אומנם מרצון חופשי, אבל כחלק ממסגרת שבה המתבגר מחויב לבצע פעילות כזו. דוגמה להתנדבות חובה היא תוכנית המעורבות החברתית המופעלת בבתי ספר בישראל. נמצא כי התנדבות חובה בשנות הנעורים אינה מצביעה בהכרח על מעורבות אזרחית בגיל מבוגר.
המחקר מציג ממצאים חיוביים בנוגע לקשר בין התנדבות בגיל הנעורים לבין רווחה פסיכולוגית בבגרות. הכותבים מציינים כי התנדבות בגיל הנעורים עשויה להשפיע על רווחה פסיכולוגית בבגרות באופן עקיף, כיוון שהיא נמצאת בקשר ישיר עם התנדבות בגיל מבוגר – וזו תורמת לרווחה פסיכולוגית. נוסף על כך, התנדבות בשנות הנעורים עשויה להשפיע על רווחה פסיכולוגית בגיל מבוגר דרך הקידום של משאבים פסיכולוגיים כמו תחושת שייכות לקהילה, תחושת שליטה והצלחה ותחושת צדק ומוסר. התנדבות בגיל הנעורים עשויה לסייע לצעירים לפתח משאבים נפשיים אלו ולהגדיל את הסיכוי שלהם להרגיש מרוצים ומצליחים בגיל מבוגר.
עוד נמצא במחקר קשר בין התנדבות בגיל הנעורים לבין שיפור בתוצאות הלימודים וברכישת השכלה. הכותבים ציינו כי ממצאים ממחקרים קודמים הצביעו על קשר חיובי בין התנדבות בגיל הנעורים לבין עלייה במוטיבציה האקדמית, ידע כללי רב יותר וציונים גבוהים יותר. הם העירו כי התנדבות עשויה לסייע לצעירים לפתח מוטיבציה אקדמית ובכך להגביר את הידע ואת היכולות האקדמיות שלהם.
לבסוף, המחקר מציין כי התנדבות בגיל הנעורים נמצאה בקשר חיובי עם יכולות חברתיות ועם יכולות גבוהות לעבוד בצוות. אלו הן יכולות חיונית לרכישת השכלה ולרכישת מקצוע בעל סטטוס גבוה יותר והכנסה גבוהה יותר. קשרים אלו נותרים בעינם גם כאשר מדובר בהתנדבות חובה, אם כי עוצמת הקשרים כאן חלשה יותר במידת מה.
שלוש תובנות מעשיות
במחקר הראשון בסקירה זו נמצא כי למוטיבציה של המתבגר להתנדב יש תפקיד משמעותי בהשפעות ובהשלכות של אותה התנדבות על חייו בהמשך כאדם בוגר. מתנדבים שפעלו שלא מתוך מסגרת חובה זכו לתועלת רבה יותר מאשר אלו שהתנדבו כדי להשלים חובה כלשהי. במחקר שיתוקצר להלן בחנו לעומק ארתור סטוקאס ושותפיו לכתיבה את המשמעות של מוטיבציה להתנדב ואת השפעתה של מוטיבציה כזו על עתידם של המתנדבים.
כדי לבחון השפעה זו, הפיצו סטוקאס ועמיתיו שאלון בקרב 4,085 משתתפים ממדינת ויקטוריה שבאוסטרליה שדיווחו כי הם משתתפים בפעילות התנדבותית. המשתתפים היו בני גילים מגוונים (89-18) וגויסו מתוך מסד נתונים רחב היקף שנאסף במדינה באמצעות ארגון Online Research Unit.
בסקר נבחנה כמשתנה בלתי-תלוי המוטיבציה המרכזית שהובילה את המשתתפים להתנדב. כמו כן נבחנו מגוון משתנים תלויים. כך נאסף מידע על מידת התמיכה הארגונית שקיבלו המתנדבים בעת התנדבותם, על כוונתם להמשיך להתנדב בעתיד, על מידת הסיפוק שהפיקו מההתנדבות, על נטייתם לתת אמון, הרווחה האישית שלהם, הערכתם העצמית ומידת החיבור שלהם לחברה שבה הם חיים.
המחקר העלה כמה ממצאים לגבי המוטיבציות של המשתתפים להתנדב, לגבי הקשרים בין מוטיבציות אלה לבין סוג ההתנדבות שבהם השתתפו ולגבי ההשפעה של ההתנדבות על המתנדבים. ראשית, נמצא כי המוטיבציות הנפוצות ביותר להתנדבות הן הרצון לממש את הערכים של המתנדב דרך ההתנדבות והרצון להכיר ולהבין טוב יותר את עולמם של אחרים (שההתנדבות מסייעת להם). לאחר מכן נמצאו המוטיבציה להשתפר ולצמוח אישית והמוטיבציה החברתית. המוטיבציה להגנה עצמית (self-protection) והמוטיבציה למצוא הזדמנויות קריירה היו המוטיבציות הפחות נפוצות.
במחקר נמצא כי המוטיבציות השונות להתנדבות קשורות לסוג הפעילות שהשתתפו בה המתנדבים. כך נמצא כי מתנדבים שהמוטיבציה המרכזית שלהם הייתה חברתית וכן כאלו שהמוטיבציה המרכזית שלהם הייתה לממש את הערכים שלהם, נטו יותר להשתתף בפעילויות התנדבות הקשורות לקהילה ולסיוע לאחרים, כמו למשל עזרה במטבח הקהילתי או בספרייה המקומית. לעומת זאת, מתנדבים שהמוטיבציות העיקריות שלהם היו שיפור עצמי או מציאת הזדמנויות קריירה נטו להתנדב במסגרת פעילויות ספורט או תרבות.
עוד נמצא כי המוטיבציות השונות קשורות לרמת ההתחברות החברתית של המתנדבים. למשל, המוטיבציות להביע ערכים ולסייע לאחרים נמצאו קשורות לרמה גבוהה יותר של התחברות חברתית ואמון באנשים, בעוד מוטיבציות עצמיות היו קשורות לרמה נמוכה יותר של התחברות חברתית ואמון באנשים.
מדד נוסף לקשר בין המוטיבציה להתנדב לבין התוצאות הפסיכולוגיות של ההתנדבות היה בשאלה אם ההתנדבות אכן השיגה את המטרות (המוטיבציה) שלמענן התגייס המתנדב לפעילות. במקרים שבהם דיווחו המתנדבים כי ההתנדבות סייעה להם בהגשמת מטרותיהם, נמצא כי הם הפגינו רמה גבוהה יותר של נטייה לתת אמון ורמה גבוהה יותר של תחושת קהילתיות. ממצא זה היה נכון למתנדבים עם כל סוגי המוטיבציה להתנדב.
שלוש תובנות מעשיות
מאחורי הסקירות היומיות עומד צוות מסור ומקצועי, שמייצר תוכן רלוונטי עדכני ואיכותי. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לצוות הסקירה היומית על היותם חלק מפרויקט משמעותי זה, ועל השותפות המאפשרת יצירה והפצה של ידע מחקרי איכותי מידי יום.
התוצרים מתקופת הקורונה מבוססים על עבודה משותפת של חוקרים וחוקרות רבים ממוסדות אקדמיים שונים ברחבי הארץ. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לחוקרות והחוקרים על השותפות וההתגייסות לתמיכה בהתמודדות של מערכת החינוך עם משבר הקורונה, ועל הנכונות לתרום מזמנם ומומחיותם עבור גיבוש המסמכים המוצגים באתר זה.
תודה מיוחדת לגב' אריאלה טבצ'ניק ברודאי על ריכוז הפרוייקט וליושבות הראש של הקבוצות ד"ר ענת כהן, ד"ר דפנה קופלמן-רובין, פרופ' לילי אורלנד-ברק, פרופ' יהודית דורי ופרופ' הללי פינסון על ההובלה.
ניהול קבוצות העבודה והמחקרים: ד"ר אודט סלע, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
מנהלת הפיתוח: ענבר בוברובסקי, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
קונספט דיגיטלי, עיצוב ופיתוח האתר: ד״ר רון דביר ובר דביר
