מדוע לנהוג לפי עקרונות של פדגוגיה רלוונטית תרבות?

פדגוגיה רלוונטית תרבות היא גישה פדגוגית שפותחה על ידי פרופ' גלוריה לדסון-בילינגס בשנות התשעים של המאה ה-20, מתוך מחקריה עם מורים שהצליחו במיוחד בעבודתם עם תלמידים ממוצא אפרו-אמריקאי. הגישה שפיתחה לדסון-בילינגס מבוססת על שלושה עקרונות: 1.התמקדות בהצלחה אקדמית (academic success) – בצמיחה האינטלקטואלית שיכולים התלמידים להפיק מהלימודים; 2. כשירות תרבותית (Cultural competence) – היכולת של המורים לעזור לתלמידיהם להכיר ולהעריך את תרבותם (של התלמידים); 3. מודעות סוציו-פוליטית (Sociopolitical consciousness) – היכולת לעזור לתלמידים לזהות, לנתח ולדון בבעיות אמיתיות מהעולם הפוליטי החברתי שסביבם.

במאמר שלפנינו מנתחת לדסון-בילינגס את ההתפתחויות שחלו בגישה חינוכית זו מאז פיתוחה ועד פרסום המאמר (בשנת 2014). נקודה מרכזית אחת שבה התפתחה חשיבתה של לדסון-בילינגס היא שימת דגש רב יותר על המימד הביקורתי של המודעות הסוציו-פוליטית. נושאים כגון שיעורי הכליאה הגבוהים בארה"ב בקרב אזרחים ממוצא אפרו-אמריקאי, המעבר מבית-ספר לבית כלא (School to prison pipeline), חוקי אחזקת נשק וכדומה, דורשים לא רק מודעות אלא התבוננות ביקורתית.

נקודה חשובה אחרת שאותה רואה לדסון-בילינגס כהתפתחות חשובה של התיאוריה שלה היא המעבר לפדגוגיה מקיימת Sustaining)) תרבות (ולא רק רלוונטית תרבות). הכוונה כאן לפדגוגיה שמכירה במגוון הזהויות והתרבויות המרכיבות את תרבות הצעירים כיום. הצעירים של היום, כך על פי לדסון-בילינגס, אינם נותרים בעלי תרבות אחת מונליטית ובלתי משתנה. התרבות שלהם שואבת מצורות אמנות, תקשורת, ויצירה שהם פוגשים במרשתת, ושמגיעים ממקורות מרובים ברחבי העולם. הפדגוגיה צריכה, אם כן, לקחת בחשבון את המקורות התרבותיים האלו מצד אחד, ומצד שני לעזור לצעירים להכיר את התרבות המקומית שלהם. זאת לא כמחסום בפני התרבות העולמית, אלא כדרך לעזור להם להוסיף את קולם אליה.

המשותף לשתי הנקודות הללו הוא ההכרה בכך שתרבות אינה מושג יציב וחד-גוני. התרבות משתנה כל הזמן, והפדגוגיה חייבת להשתנות איתה. הדגש על הכשירות התרבותית והמודעות הסוציו פוליטית נותר, כמובן, משמעותי, אולם המורים חייבים לתת דעתם על ההתפתחויות של תרבות הצעירים ושל ההקשר הסוציו פוליטי על מנת שהפדגוגיה שלהם תישאר רלוונטית ומקיימת תרבות באמת.