כיצד עובדי הוראה וארגונים חינוכיים יכולים להתמודד עם טראומה משנית ואף למנוע אותה?

1. הדרכה ואימון – ארגונים שעובדיהם נחשפים לטראומה משנית אמורים לספק לעובדים הכשרה מתמשכת לגבי עקרונות טיפול והתמודדות הנתמכים במחקר. ההדרכה צריכה להיות מותאמת לתרבותם ולערכיהם של העובדים. כמו כן, יש לספק הדרכה מתאימה לעובדים בדרג הממונה שתאפשר להם לספק תמיכה רציפה לעובדים. הדרכה זו צריכה לכלול מידע על הפסיכו־ביולוגיה של מתח וטראומה ועל נרמול תגובות לטראומה משנית. האימון והתרגול להתמודדות עם חשיפה כזו אמורים גם הם לקדם אצל העובדים ואצל הממונים הבנה משותפת של המאפיינים ושל הסיכונים של עבודה בסביבה חשופה לטראומה ולספק להם אסטרטגיות ברורות להפחתת מתח ולחץ ולשיפור החוסן האישי והארגוני. לבסוף, חשוב לספק למנהיגים בארגון משאבי הדרכה מיוחדים שיסייעו להם למתן את ההשלכות השליליות הצפויות לחברי הצוות שלהם הנחשפים לטראומה משנית.
2. טיפוח תרבות של ביטחון פסיכולוגי – ארגונים חייבים ליצור ולטפח תרבות ואקלים ארגוניים המבטיחים באופן מפורש את בטיחותם הפיזית והפסיכולוגית של עובדיהם. חלק מיצירת תרבות כזו הוא ההכרה הארגונית באתגרים ובסיכונים של עבודה בסביבות חשופות לטראומה משנית. תרבות ארגונית המגיבה לטראומה משנית צריכה לכלול:

• • הכרה בסיכונים של החשיפה בהתאם למאפייני העובדים (למשל תרבות, זהות מגדרית או היסטוריה אישית טראומטית)
  • טיפוח תחושה של לכידות ארגונית, הקשבה פעילה ותמיכה הדדית
  • שמירה על גבולות בריאים וברורים לגבי היקף התפקיד אצל בעלי התפקידים השונים.

3. התאמת מבנה העבודה ולוחות הזמנים – ארגונים אמורים להתאים את לוחות הזמנים שלהם ואת לוחות הזמנים של עובדיהם בצורה שתפחית את הסיכון של העובדים לחוות פוסט־טראומה בעקבות חשיפה לאחרים שחוו טראומה ממקור ראשון. התאמה כזו אמורה לכלול:

• • תזמון רשמי של פעילויות להפחתת סיכונים ולרכישת מיומנויות בלוחות זמנים יומיים.
  • פיתוח נהלים גמישים והקצאת זמן לעיבוד טראומה עם עמית או עם מפקח.
  • עידוד פעילויות לבניית צוות תומך ומגובש.
  • מתן הכשרה שוטפת לצוות.
  • עידוד עובדים לשתף מידע לגבי תמיכה ותגובות מועילות לאירועים קריטיים ספציפיים.

ארגונים חייבים גם לספק משאבי כוח אדם ולקיים מאמצים ממוקדים ליצירת סביבת עבודה תומכת. לבסוף, ראוי כי הארגונים יאפשרו לעובדיהם הנמצאים בסיכון גישה הן לתמיכה מצד המנהיגות הארגונית, הן לספקים חיצוניים שיכולים לספק תמיכה ברורה בנושא.

4. אמצעים מעשיים–ארגוניים בתגובה לחשיפה לטראומה משנית – ארגונים אמורים להפגין באופן פעיל ומעשי את המחויבות שלהם לרווחת עובדיהם החשופים לטראומה ממקור שני באמצעות יישום של מדיניות, של פרוטוקולים ושל פרקטיקות המקדמים בריאות נפשית ופיזית של העובדים בתגובה לכל חשיפה שלהם לטראומה משנית. מדיניות זו צריכה לכלול פעולות מעשיות לייצוב מצבם של עובדים שנחשפו לטראומה ולקידום ההתאוששות המהירה שלהם. בתוך כך, הארגונים צריכים גם להתאים את המבנה הארגוני ואת שטף העבודה בארגון כדי למזער חשיפה לטראומה משנית ולהפעיל אסטרטגיות לקידום חוסן בקרב העובדים שכן נחשפים אליה.
5. מתן תמיכה רגשית ופסיכולוגית לעובדים הסובלים מפוסט־טראומה על רקע חשיפה לטראומה משנית – במקרים שבהם עובדים סובלים מפוסט־טראומה על רקע חשיפה לטראומה משנית, על הארגון להקדיש זמן ולספק מענה פסיכולוגי מוסמך למצבים אלה. כחלק מכך, חשוב למנות אחראי מוכר וברור למתן תמיכה כזו, בין אם הוא עצמו יעניק את התמיכה, או אם הוא יפנה את העובדים לגורם חיצוני מוסמך. האחראי מטעם הממונה אמור להיות מוכשר למתן תמיכה הכוללת:

• • זיהוי עובדים שעלולים לחוות טראומה משנית ולהפגין תסמיני פוסט־טראומה כתוצאה מכך.
  • ליצור מרחב לעיבוד התגובות לחשיפה תוך יצירת סביבה תומכת ומעודדת.
  • לזהות חשיפה שלהם עצמם לטראומה משנית, להכיר ולטפל בה.
  • להשתמש בכלים מוכרים ומוכחים כדי לנטר את רמת הפיקוח ולהתאימה לרמת הסיכון הקיימת בארגון.
  • להפנות את העובדים לתמיכה נוספת לפי הצורך.

6. דוגמה אישית מצד מובילי הארגון – חשוב ביותר שמנהיגי הארגון יספקו דוגמה אישית להתנהגויות בריאות בתגובה לחשיפה לטראומה משנית. מקום עבודה תומך אמור להעמיד מודלים של מנהיגות ארגונית מודעת ומקדמת פעילויות בריאות כהכנה לחשיפה לטראומה משנית בעת החשיפה, אחרי החשיפה וכתגובה לחוויית פוסט־טראומה בעקבותיה. מנהיגי הארגון צריכים למלא תפקיד פעיל בביסוס מודעות ארגונית לסכנה שבחשיפה לטראומה כזו ובקידום של תרבות ארגונית תומכת ומגיבה לחשיפה כזו.
7. פיקוח – ראוי כי ארגונים יפתחו ויישמו מדדים מוגדרים היטב לבריאותם הנפשית של עובדיהם הנחשפים לטראומה משנית. מדדים אלו אמורים להיות מנוטרים באופן רציף תוך שמירה על פרטיות העובדים (הן במהלך איסוף הנתונים הן בדיווח עליהם). אינדיקטורים למעקב הקשורים לפוסט־טראומה כתוצאה מחשיפה לטראומה משנית עשויים להיות לדוגמה היעדרות העובדים, הימנעות מחשיפה לטראומה משנית, תחלופת עובדים גבוהה ועוד. המדדים הללו צריכים להופיע בצורה בולטת בדוחות הפנימיים של הארגון כדי להבליט את חשיבות הנושא כלפי העובדים עצמם וכלפי הדרג הממונה.