אחת התובנות החשובות בחקר מדיניות החינוך היא כי למורות ולמורים תפקיד של ממש בתכנון של רפורמה חינוכית. הן אלו המיישמות בפועל כל רפורמה, ולידע המקצועי שלהן עשויה להיות חשיבות רבה. הסקירה היומית של לשכת המדענית הראשית כוללת שני מאמרים המתייחסים לכך מזוויות שונות. המאמר הראשון מציג תובנות לגבי השינויים בתפיסת תפקיד המורות והמורים ביישום רפורמות ב-20 השנים האחרונות. נכללות בו גם עצות מעשיות כיצד לגייס מורות ומורים לצורך תכנון רפורמות בחינוך, יישומן והערכתן. המאמר השני בחן שני מקרים של קבוצות תכנון המורכבות ממורות ומורים בהולנד, ומסיק מסקנות לגבי הדרכים בהן ניתן לקדם וליישם מומחיות של צוותי מורות ומורים בתכנון רפורמות.
יישומן של רפורמות חינוכיות הוא מהלך מורכב ומאתגר. מעבר לאתגרים המערכתיים, הרפורמות גם אמורות לבוא לידי ביטוי בכיתות הלימוד. במאמר זה סוקרת אמנדה דטנאו, חוקרת מובילה וותיקה של רפורמות חינוכיות, את תובנותיה מעשרים שנות ניסיון מחקרי, לגבי התפקיד המרכזי, שראוי שמורות ומורים יטלו בתכנון רפורמות בחינוך, בהערכתן, וביישומן.
הקו העובר כחוט השני דרך מחקריה של דטנאו הוא הנושא של פעלנות יוזמת (Agency) של מורים. הכוונה היא לצורך לאפשר למורות ולמורים לפעול לשינוי חיובי בשדה החינוך ואף ליזום אותו. המורות והמורים עשויים לתפקד כסוכני שינוי בעצמם וכשותפים מרכזיים לפעולות מחקר והערכה. כמו כן, פעולה אפשרית אחרת שלהם בשדה היא חסימה בפועל של רפורמות להן הם מתנגדים, ומניעת יישומן.
הפעלנות של מורות ומורים תלויה במבנה המוסדי ובהקשר המקצועי בתוכו הם פועלים. בשנות ה-90 חקרה דטנאו רפורמה שבוצעה בהובלת קבוצה של עשרה מורות ומורים בבית ספר תיכון בארצות הברית. צוות הוראה זה פעל כמקשה אחת, באופן יזום, לשינוי התרבות הבית-ספרית. מולם ניצבה קבוצה אחרת של מורות ומורים, שעמדו לאבד מכוחם המוסדי בעקבות הרפורמה. הקבוצה השנייה הצליחה לפעול בהצלחה למניעת היישום של הרפורמה באמצעות מסגורה כ"פוליטיקה מגדרית", שהייתה לא פופולארית באותה תקופה.
לפי דטנאו, בסוף שנות ה-90 ובעשור הראשון של המילניום הנוכחי עלתה קרנן של רפורמות בית-ספריות מקיפות (Whole School Reforms) בארצות הברית. רפורמות אלו נוסחו ותוכננו לעיתים קרובות על יד גורמים קובעי מדיניות ועל ידי הנהלת מחוזות חינוך. במספר מקרים בהם נתקלה כותבת המאמר, רפורמות שנראו על פניו מתוכננות היטב נכשלו; זאת משום שמורות ומורים חשו שבעצם תכנונן של רפורמות אלו והוצאתן לפועל, לא כיבדו את האוטונומיה המקצועית שלהם, לא איפשרו להם לבטא יצירתיות בשיעורים, ולא לקחו בחשבון את עמדתם.
על מנת למנוע מקרים כאלו, וכדי להעצים את המורות והמורים כסוכנים של שינוי, חשוב לטענת המחברת, שכל הגורמים המעורבים ברפורמה יהיו מודעים לתפקיד החשוב שיש למורות ולמורים ביישומה. דרך יעילה אחת לקדם הבנה זו היא דרך שותפויות מחקר-שדה (Research-Practice Partnerships – RPP). מניסיונה של דטנאו במספר מקרים, מורות ומורים הפכו מספקנים וחסרי אמונה בנוגע לרפומה מסויימת, לשותפים פעילים ביישומה, בעקבות שיתופם בהיגיון המארגן של הרפורמה או בהערכתה. נקודה חשובה בעניין זה הייתה חיבור של שותפות ושותפים שונים, ובהם מורות ומורים, למהלך עיצוב הרפורמה, ויצירת קשר שוטף ביניהם.
דטנאו מסכמת בהמלצה, שראוי להקדיש מחשבה ומחקר לדרכים בהן רפורמות חינוכיות מעצבות ומשנות את החיים המקצועיים של מורות ומורים. לטענתה, יש לבחון את עבודת המורות והמורים בשטח, ולשאוף להבין כיצד ההקשר בו הם עובדים וניסיונם ביישום רפורמות קודמות, מעצבים את המפגש היומיומי שלהם עם התלמידים.
צוותי תכנון של מורים Teacher Design Teams – TDTs)) הם צוותים בהם מורות מורים פועלים יחד על מנת לנתח תכניות לימודים, לתכננן וליישמן. אף ששותפות בצוותים כאלו גובה משאבים של זמן ואנרגיה ממורות ומורים, היא מאפשרת להם לחלוק מהמומחיות שלהם, להסתייע במומחיות של עמיתים, וכמובן – להשפיע על הרפורמה המתוכננת. במחקר שיתואר להלן בוחנים החוקרים את עבודתם של 15 צוותי תכנון כאלה, שעבדו לקראת רפורמה בתכנית לימודים בתחום שפות זרות בהולנד.
השאלות שמחקר זה ביקש לבחון היו: מהן פעילויות התכנון שנעשו בקבוצות? אילו פעולות תמכו בתכנון של הצוותים? וכיצד תיארו המורים את החוויה של השותפות בצוותים? כלי המחקר בהם הסתייעו החוקרים היו איכותניים: תצפיות, ראיונות עם חלק מהמורות והמורים, ובחינת התכתבויות דוא"ל בין המשתתפים. במאמר זה מתארים החוקרים שני מקרי בוחן – שני צוותי תכנון שונים – שכללו 16 מורות ומורים כל אחד ופעלו במשך שנה. בצוות אחד היו תשעה חברים שלהם ניסיון בתחום התכנון, ובצוות השני לא היה ניסיון בתכנון לאף חבר צוות.
המחקר העלה כי התהליכים שעברו שתי הקבוצות היו שונים מאוד, וכך גם התמיכה שביקשו ושקיבלו: הקבוצה הראשונה החלה בקביעת קווים מנחים, ולאחר מכן עברה לתכנון המטלות ודרכי ההערכה. תהליך התכנון בקבוצה זו היה לינארי – שלב תכנון חדש החל רק לאחר שהקודם הסתיים. הצוות השני, לעומת זאת, החל במקביל לפעול בשני כיוונים: קביעת חזון לתכנית הלימודים, ותכנון מטלות בתחום השפה. במקביל לכך, בעוד הצוות הראשון ביקש סיוע בתכנון התכנית כולה, הצוות השני, שלא גיבש מראש את חזון התכנית, קיבל תמיכה רק בתכנון המטלות. עם זאת, החוקרים מוסיפים שככל שהסיוע היה קונקרטי יותר – דהיינו ככל שעסק בתכנון המטלות וחומרים, כך הוא נתפס על ידי המורות והמורים כיעיל יותר.
בהקשר זה, דיווחו המורות והמורים על שלוש דרכי פעולה ספציפיות, שסייעו להם לקדם את המומחיות שלהם עצמם בתכנון הרפורמה. דרך הפעולה הראשונה הייתה שימוש בחומרי לימוד ותכניות לימוד שנחשבו מוצלחים, כדוגמה שסייעה להם לתכנן בעצמם. חומרי לימוד אלו הגיעו בין השאר, בזכות הסיוע שקיבלו כמתואר לעיל. דרך הפעולה השנייה הייתה שילוב של הערכה עצמית של חומרי הלימוד ושל התכנים שהם עצמם תכננו במהלך התיכנוני. דרך הפעולה השלישית הייתה שיתוף עמיתים בניסיון שנצבר, ובתובנות שעלו במהלך תהליך התכנון, לאחר מעשה.
מאחורי הסקירות היומיות עומד צוות מסור ומקצועי, שמייצר תוכן רלוונטי עדכני ואיכותי. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לצוות הסקירה היומית על היותם חלק מפרויקט משמעותי זה, ועל השותפות המאפשרת יצירה והפצה של ידע מחקרי איכותי מידי יום.
התוצרים מתקופת הקורונה מבוססים על עבודה משותפת של חוקרים וחוקרות רבים ממוסדות אקדמיים שונים ברחבי הארץ. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לחוקרות והחוקרים על השותפות וההתגייסות לתמיכה בהתמודדות של מערכת החינוך עם משבר הקורונה, ועל הנכונות לתרום מזמנם ומומחיותם עבור גיבוש המסמכים המוצגים באתר זה.
תודה מיוחדת לגב' אריאלה טבצ'ניק ברודאי על ריכוז הפרוייקט וליושבות הראש של הקבוצות ד"ר ענת כהן, ד"ר דפנה קופלמן-רובין, פרופ' לילי אורלנד-ברק, פרופ' יהודית דורי ופרופ' הללי פינסון על ההובלה.
ניהול קבוצות העבודה והמחקרים: ד"ר אודט סלע, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
מנהלת הפיתוח: ענבר בוברובסקי, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
קונספט דיגיטלי, עיצוב ופיתוח האתר: ד״ר רון דביר ובר דביר
