פעילות העשרה והשפעתה – מבט מעמיק (7)

מחקרים אקדמים אמפיריים מצאו כי השתתפות בפעילות העשרה (פעילויות חוץ־קוריקולריות) תורמת להישגים הלימודיים של המשתתפים. אולם עדיין לא ידוע מספיק על הגורמים המשפיעים על קשר זה ועל המנגנונים שבהם הוא מתקיים. לא ידוע מספיק גם בנוגע לדרך שבה המאפיינים האישיים והחברתיים של פרטים משפיעים על תרומה זו או בנוגע לסוגי הספורט הספציפיים המשפיעים על תלמידים שונים.

במאמר שיסוכם בעמודים שלהלן ביקשו אלווארו בלגוואר ושותפיו לכתיבה לפענח חלק מהתשובות לשאלות הללו על ידי איסוף מידע על מאפיינים שונים של תלמידים שעוסקים בספורט ועל ההשפעה של העיסוק בספורט על הישגיהם הלימודיים של אותם תלמידים.

כדי לעשות כן, השתמשו הכותבים בנתונים שנאספו מ־1,148 תלמידים (מתבגרים בגילים 18-12) שנבחרו באקראי מעשרה בתי ספר שונים ברחבי מחוז סראגוסה שבספרד. בסקר נאספו נתונים דמוגרפיים (מין והשכלת ההורים), נתונים על השתתפות בספורט אישי או קבוצתי, נתונים על השתתפות בפעילויות העשרה בתחום אומנות וקריאה ונתונים על הישגיהם הלימודיים של המשתתפים. לאחר איסוף הנתונים הוכנסו התוצאות למודל לבחינת הקשרים הסטטיסטיים בין המשתנים השונים.

בדומה לממצאים ממחקרים קודמים (כולל כאלו שנסקרו במקבץ סקירות זה), גם במחקר הנוכחי נמצא קשר חיובי בין השתתפות בפעולות העשרה לבין שיפור בהישגים הלימודיים. עם זאת, נמצא כי ההשתתפות בפעילויות ספורט תחרותיות הייתה קשורה למידה רבה יותר של צריכת אלכוהול. בהתאם להשערה הראשונית של החוקרים, נמצא כי ההשפעה של השתתפות בפעילויות חוץ־לימודיות על הישגים אקדמיים תלויה בכמה משתנים נוספים, והיא משתנה בהתאם להם.

ראשית, התרומה של פעילויות ההעשרה להישגי מתבגרים ולהתפתחותם שונה בהתאם לגיל המתבגרים. בשלבים מוקדמים של גיל ההתבגרות, נטו המתבגרים להשתתף במגוון רחב יותר של פעילויות. בגיל זה היקף הפעילויות שהשתתפו בהן השפיע באופן משמעותי יותר על התרומה של הפעילויות הללו להישגיהם הלימודיים. הכותבים משערים כי הסיבה לכך היא החשיבות הרבה שישנה לחקירה של תחומי עניין מגוונים ושל קבוצות חברתיות מגוונות בגיל ההתבגרות המוקדם. בגילים מאוחרים יותר נמצא כי מתבגרים נטו להתמקד במספר קטן יותר של פעילויות, אולם השקיעו בהן יותר. בהתחשב בכך, המגוון וההיקף של הפעילויות הופכים בגיל ההתבגרות המאוחר לפחות משמעותיים.

שנית, נמצא כי תלמידים בנים מתייחסים באופן שונה לפעילויות העשרה מאשר תלמידות בנות, וכי התרומה של פעילויות ההעשרה משתנה בהתאם למגדר המשתתף. מחד, בנות נוטות להשתתף יותר מבנים בכל פעילויות ההעשרה שנבחנו, למעט פעילויות ספורט. נוסף על כך, התרומה של ההשתתפות בפעילויות העשרה באופן כללי נטתה להיות משמעותית יותר אצל בנים. אולם כשפירקו השתתפות זו לפי סוגי הפעילויות, נמצא שבחלק מהפעילויות הייתה התמונה הפוכה. כך למשל, בנות שהשתתפו בפעילויות הקשורות לקריאה הושפעו מהן יותר מאשר בנים שהשתתפו בפעילויות כאלו.

לבסוף, נמצא כי הרקע החברתי-כלכלי של המתבגרים, כפי שהוא מיוצג על ידי השכלת ההורים, השפיע גם הוא על היקף ההשתתפות שלהם ועל תרומתה להישגיהם הלימודיים. נמצא כי צעירים שהגיעו מרקע חברתי-כלכלי גבוה יותר נטו יותר להשתתף בפעילויות העשרה ולהתמיד יותר בפעילויות אלה. לבסוף, נמצא כי השתתפות רבה יותר בפעילויות העשרה הייתה "גורם מגן", שאפשר לתלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש יותר להגיע להישגים לימודיים דומים לאלו של עמיתיהם מרקע חזק יותר.

שלוש עצות מעשיות לאנשי חינוך

1. התחשבות בהבדלים על פי גיל: כאשר מתכננים ומטמיעים תוכניות לפעילויות חוץ־לימודיות, כדאי להתחשב בהבדלים בין הגילים. לדוגמה, בגיל ההתבגרות המוקדם, נערים ונערות עשויים להיות מעורבים יותר במגוון רחב של פעילויות, בעוד בגיל ההתבגרות המאוחר ישנה התמקדות רבה יותר במעט פעילויות, אך בכאלה שיש בהן עומק ועניין רב יותר.
2. קידום שוויון דרך השתתפות בפעילויות העשרה: חשוב לקדם גישה שווה לפעילויות חוץ־לימודיות לנערים מכל הרקעים החברתיים והכלכליים. הדבר עשוי לכלול מימון וגישה לפעילויות עבור נערים ממשפחות עם רקע כלכלי נמוך והבטחת כיוון ותמיכה לנערים במציאת פעילויות שמתאימות לתחומי העניין שלהם.
3. קידום שיתוף פעולה עם הורים: עידוד שיתוף פעולה עם הורים ועם המשפחה בקשר לפעילויות חוץ־לימודיות עשוי להיות מרכזי בהצלחתן של התוכניות. יש להבטיח כי הורים מכל הרקעים יהיו מעורבים ויעודדו את השתתפות ילדיהם בפעילויות אלה, וכן יש לספק תמיכה ומענה לצורכי המשפחה במהלך ההשתתפות בפעילויות.