מנהיגות בית ספרית בחירום – ניהול משברים ויישומו לחינוך (2)

המאה ה-21 מתאפיינת כך נראה בקצב גדל והולך של אירועים היסטוריים–משבריים בעולם כולו. נראה כי מנהיגות חינוכית ברמת בית הספר וברמה המחוזית צריכה להביא בחשבון את ההכנה לקראת משברים ואת ניהולם כחלק בלתי-נפרד מתפקידה. במאמר שיסוכם להלן, פרופ' ברברה גיינאי בוחנת את החשיבות הגדלה של חיבור בין בתי הספר לקהילה בזמן משבר ובהכנה לקראתו הן בניהול של מערכת החינוך ברמת המחוז והן ברמת בית הספר המקומי, ומציעה המלצות בנושא זה.

גיינאי מסתמכת בכתיבתה על שני מחקרים שנערכו בארצות הברית במחוזות חינוך שונים. המחקר הראשון נערך בשנת 2002 ב-85 מחוזות חינוך שונים במדינת דרום קרוליינה. המחקר התבסס על סקר שהועבר למפקחים ולגורמים האחראים לקשר עם הציבור במחוזות אלה. הסקר כלל שאלות על התוכניות לניהול משברים הקיימות במחוז, על סוגי המשברים שהתוכניות מכוונות אליהם, על קיומן של ועדות ייעוץ חיצוניות או פנימיות בעת משבר ועל האפקטיביות של התוכנית.

ממצאי המחקר הראשון הצביעו על כך שרוב גדול של המחוזות (97.5%) הכינו תוכנית לניהול משברים מבעוד מועד. עם זאת, רק 38% מהמשיבים דירגו את התוכניות הללו כשימושיות מאוד בעת משבר, ו-22.7% דירגו אותן כשימושיות במידת מה. לדעת המשיבים, מצבי המשבר הנפוצים ביותר היו שימוש באלכוהול ובסמים בקמפוס של בתי הספר, שימוש בכלי נשק ומצבי אלימות בקמפוס, מוות של תלמידים או של אנשי סגל חינוכי מחוץ לקמפוס ומצבי מזג אוויר קיצוני.

בתגובה לשאלות החוקרים, נמצאו כמה תחומים שבהם יש לשפר את התוכניות הללו, ובהם עדכון תכוף יותר של התוכניות, הקמת ועדות ייעוץ לשיפור התקשורת הדו-כיוונית עם ההורים במחוז, פיתוח תוכניות לזיהוי סיכונים מבעוד מועד ולתגובה פרואקטיבית כלפיהם והקצאת תקן לאחראים במשרה מלאה לקשר עם הקהילה.

המחקר השני התבסס גם הוא על סקר שהועבר בשנת 2006 ל-18 מחוזות חינוך שונים במדינת אטלנטה. בסקר זה נמצא אחוז נמוך מעט יותר של מחוזות חינוך בעלי תוכנית לניהול משברים (88%) אולם הערכה גבוהה יותר לתוכניות הקיימות – רוב המשיבים העריכו כי התוכניות הללו שימושיות מאוד (50%) או שימושיות במידת מה (38%).

נוסף על כך נמצא כי 70% מהמחוזות העסיקו אחראי במשרה מלאה לקשר עם הקהילה, ו-10% נוספים העסיקו כזה במשרה חלקית. אמצעי התקשורת הנפוצים ביותר עם בעלי העניין היו (מהנפוץ לנפוץ פחות): דואר אלקטרוני (בעיקר לתקשורת פנימית), מכתבים לבתי ההורים, עדכונים באתר האינטרנט של המחוז (בעיקר לתקשורת עם בעלי עניין חיצוניים), הודעות למערכות החדשות וראיונות לתקשורת ופגישות פנים אל פנים. עם זאת, רוב המחוזות לא ניצלו את הפוטנציאל של האינטרנט כדי לייצר מערכת יחסים מתמשכת עם בעלי העניין או לייצר מולם תקשורת דו-צדדית. גם בעת משבר, לעיתים קרובות הסתכמה התקשורת במסר קצר מאת המפקח או מנהל המחוז ולא יותר מכך.