שכבת גיל 1: על יסודי

במסגרת סדרת הסקירות אודות עיצוב ושימור הזיכרון בבית הספר ובתרבות, תוקדש הסקירה היומית היום לשני מאמרים שבחנו את אתגרי ההוראה שחוו מורים בבואם ללמד את את מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001 (אסון התאומים).
מורים רבים מצאו את עצמם מתנסים בתיווך האסון לתלמידיהם בזמן אמת ללא הכנה מראש. הטראומה הקולקטיבית תבעה מהמורים מחשבה לא רק על אופן מסירת המידע העובדתי אודות האירוע אלא גם על התאמתו הרגשית והקוגניטיבית לתלמידים. המאמר הראשון בוחן את מורים למדעי החברה שעבדו בזמן האסון בבית ספר תיכון. המורים דיווחו כי העובדה שנאלצו לתווך לתלמידים בזמן האירוע את האסון שמתרחש סביבם, העלתה את תחושת הביטחון שלהם ביכולתם ללמד סוגיות הקשורות לטרור ולמשברים בלתי-צפויים. בה בעת הם ציינו את הצורך שלהם בהדרכה ובתמיכה הולמות, בפרט בנושא אוריינות מדיה ופיתוח כישורים פדגוגיים להתאמת חומרי ההוראה ליכולות ולצרכים של התלמידים. המאמר השני בוחן כיצד הזיכרון של מורים שחוו את אירועי 11 בספטמבר כתלמידים בבית ספר יסודי השפיע בהמשך על רצונם ללמד על האירועים בכיתותיהם. הכותבים הדגישו כי בהיעדר חשיפה למודלים פדגוגיים מתאימים, מורים שחשו מחויבות ללמד על אירועי 11 בספטמבר הרגישו במקביל חוסר ביטחון לעשות זאת. לכן ציינו כותבי המאמרים את חשיבותה של הכשרה מקצועית שתסייע למורים ללמד על אירועים היסטוריים וטראומטיים ותדגיש גם את תפקידם המכריע בפיתוח השקפה היסטורית אצל תלמידיהם.

תובנות מרכזיות והמלצות ליישום:
• למורים תפקיד חשוב ביצירת מרחב בטוח ואמפתי בבית הספר בזמן התרחשות אסון לאומי ובתקופת הלמידה וההנצחה שלו בשנים שלאחר מכן.
• חשוב לפעול לטפח מיומנויות ניהול שיח כיתתי בסוגיות מורכבות, מיומנות זו כוללת הכרה בחוסר הוודאות והקשבה אמפתית לצרכים ולחששות של תלמידים.
• קיימת חשיבות להתייחס לאירועי אסון לאומיים, ומומלץ לעשות זאת בשיתוף ובחקר עם התלמידים.
• חשוב להעניק למורים מסגרת תמיכה בית ספרית במקביל לשיח שהם מובילים בכיתות. מסגרת זו תאפשר הזדמנות לחלוק ולבחון בצורה רפלקטיבית את אופן ההתמודדות שלהם ושל תלמידיהם עם הלמידה והנצחת האסון.

בסקירות הקודמות הצגנו כי פעילות העשרה בתוך יום הלימודים וחברוּת בקבוצות לאחר פעילות בית הספר נתפסות כבעלות השפעה חיובית על רווחתם הנפשית ועל התפתחותם האישית של תלמידים. בסקירה היומית הנוכחית נעמיק בבחינת התרומה של פעילויות העשרה תוך התייחסות למשתנים מתווכים ומתערבים שלא הוזכרו בסקירות קודמות. במאמר הראשון הוסיפו בלגוואר ועמיתיו לידוע על הגורמים המשפיעים על תרומה זו ועל המנגנונים שבהם היא מתקיימת (בדגש על גיל המשתתפים, מגדר, וחתך סוציו-אקונומי). במאמר השני בחנו באקלי ולי את ההשפעה של השתתפות בפעילויות העשרה מזווית רחבה יותר מאשר רווחה נפשית או הישגים לימודיים, תוך התייחסות למושג "חוויית החיים" של תלמידים (lived student experience).

תובנות והמלצות מרכזיות ליישום
• בחטיבת הביניים – גיוון: התנסות במגוון פעילויות וחשיפה לקבוצות מגוונות חשובה ותורמת לילדים.
• בתיכון – התמחות: לנטייה להתמחות בתחום העשרה אחד ישנן השפעות מגוונות וראוי לשים לב אליהן (השפעת קבוצת השווים לטובה אך גם על התנהגות סיכונית כגון צריכת אלכוהול).
• התייחסות מגדרית: לעיתים התרומה מהשתתפות בפעילות העשרה זהה משיאה תרומה שונה בהתאם למגדר המשתתפים.
• התייחסות לקהילה: לקדם תוכניות ופעילויות המעודדות תלמידים לבנות קהילה ולפתח תחושת שייכות למוסד החינוך.
• התייחסות להשכלת הורים: מבחינת תרומה להישגים לימודיים, כדאי לשים לב לתרומתה הרבה יותר של פעילות העשרה עבור תלמידים שהשכלת ההורים שלהם נמוכה.

פעילות העשרה בתוך יום הלימודים וחברוּת בקבוצות לאחר פעילות בית הספר נתפסות כבעלות השפעה חיובית על רווחתם הנפשית ועל התפתחותם האישית של תלמידים. בסקירה היומית נציג מאמר הבוחן את הקשר בין השתייכות לקבוצות חברתיות לא־רשמיות לבין מדדי בריאות נפשית בקרב בני נוער, ומאמר הבוחן באופן ביקורתי את המחקרים הטוענים לכך שישנה השפעה מוכחת לפעילויות חוץ-בית ספרית על הישגיהם הלימודיים של המשתתפים בהן. מסקנת המחברים בהקשר זה היא שלצד תרומתה הבלתי מעורערת של פעילויות העשרה לילדים ובני נוער, דווקא תרומתה של פעילות זו להישגים לימודיים הוא מוטל בספק, וטרם הוכחה לגישתם באופן מלא.

תובנות והמלצות מרכזיות ליישום
• הצטרפות לקבוצות חברתיות יכולה לסייע לצעירים לפתח יכולות רגשיות, עמידות רגשית גבוהה, עצמאות והתמודדות מועילה עם קשיים רגשיים וחברתיים.
• יצירת קהילה ותמיכה חברתית חשובה להגנה על בריאות הנפש של הצעירים.
• התאמתן של פעילויות ההעשרה למאפייניו התלמיד חשובה להצלחתן והשפעתן.

מצב החירום שהחל באוקטובר הביא עמו גל של התנדבות מכל שכבות החברה. בתוך כך, אלפי בני נוער התגייסו לסייע במגוון זירות בחברה. חשוב לתת את הדעת על ההשפעות האפשריות של התנדבות כזו על רווחתם הנפשית ועל בריאותם הנפשית של המתנדבים. בסקירה היומית של לשכת המדענית הראשית נציג שני מאמרים העוסקים בהשפעות אלו כפי שנבחנו במקרי אסון שונים. המאמר הראשון בוחן את סיפורו של "צבא הסטודנטים המתנדבים" ואת הפעילות שערכו מתנדביו בעיר אוטרואה Aotearoa)) בניו זילנד בעקבות רעידת אדמה שפגעה בעיר קרייסצ'רץ' בשנת 2011-2010 ובעת פיגוע ירי במסגד בעיר בשנת 2019. המאמר השני עוסק בהתנדבות בני נוער וצעירים במסגרת ארגון "פיתוח ללא הפסקה – נפאל"(Restless Development Nepal – RDN) בשנת 2015. בשנה זו נפגעו אזורים בנפאל מרעידת אדמה בעוצמה 7.8 בסולם ריכטר, שהובילה להרג של אלפי אזרחים, להרס של תשתיות ושל אתרי מורשת ולהרס של מעל 600,000 בתי מגורים.

תובנות ליישום
• לתת את הדעת על הצרכים הפיזיים והרגשיים של המתנדבים, ולהציג תמיכה בהתאם.
• לספק למתנדבים הכשרה מתאימה ותמיכה מתמשכת בהתמודדות עם אתגרים פיזיים ורגשיים כתוצאה מההתנדבות.
• לייצר תמיכה חברתית ורשתות תמיכה למתנדבים.
• ליצור קהילת מתנדבים חזקה.

ב-4 לספטמבר 2011 חוותה העיר כרייסטצ'רץ, העיר השניה בגדולה בניו זילנד, רעידת אדמה עוצמתית. הרעידה הגיעה לאחר תקופה של מספר חודשים בהן החלישו סדרת רעידות אדמה קודמות את תשתיות העיר. כתוצאה מכך מבנים ותשתיות קרסו, 185 איש נהרגו ויותר מ-1,500 נפצעו, תשתיות המים והחשמל שובשו, וכל זאת בעיצומו של יום הלימודים בזמן שהתלמידים מפוזרים בבתי הספר.
הסקירה הנוכחית מציגה מאמר הבוחן מזווית הראיה של התלמידים, המורים ומנהליהם, כיצד תפקודו של בתי הספר ושימור הלמידה בתקופה שלאחר האסון, סייע להם להתמודד ולהתאושש ממנו. החוקרים מזכירים כי אירוע אסוני יוצר שיבוש לכל המערכות המקושרות המרובות שבתוכן ילדים חיים, ומעניקות להם את תחושת הבטחון, ובית הספר מהווה מערכת מרכזית ברשת תמיכה זו. נמצא כי כאשר בתי הספר סיפקו לילדים סביבה חיובית, שגרה, יציבות ותחושת ביטחון ומוגנות, התלמידים העידו על התמודדות והתנהגות מיטיבה על אף האסון שחוו. בנוסף טוענים החוקרים כי חשוב להשקיע בפיתוח מקצועי של צוותי ההוראה כדי למצות את יכולתם לתת מענה בשעת אסון.
תובנות מרכזיות מניו-זילנד
• אירועי אסון גדולים משבשים את מערכות התמיכה המלוות את התפתחות הילדים, ומכאן חשיבות החזרה והשיקום של מוסדות חינוך (כאחת מהמערכות המרכזיות במארג).
• בית הספר יכולים לשמש מוקד מרכזי בחיזוק תחושות הביטחון, הרוגע, והמסוגלות של הקהילה.
• החזרה לשגרת לימודים (מותאמת) תורמת לחיזוק התקווה לעתיד טוב יותר עבור הקהילה כולה.
• מומלץ לקיים מרחבי פעילות שיאפשרו לתלמידים לעבד את שעברו ולהתבטא במגוון דרכים (משחק, הצגה, ריקוד, נגינה, סיפור-סיפורים).
• מורים שהוכשרו להתמודדות עם מצבי משבר יכולים לשמש דמויות רבות־השפעה בתמיכה היומיומית לתלמידים, ולהסתגלותם למצב החדש.