מהו פיתוח מקצועי אפקטיבי וכיצד ניתן להעריך את ההשפעה שלו?

הרצון להשפיע על הלמידה וההוראה בתחום המתמטיקה מעסיק רבים מהעוסקים בהוראת המתמטיקה. כותבי המאמר היו חלק מצוות חשיבה בנושא המתמטיקה במחלקה ללימודי המדעים במכון ויצמן. כחלק מצוות זה פיתחו והפעילו תכניות חדשניות להוראת המתמטיקה. במאמר זה, שמהווה פרק בספר בשם "מחקר ופיתוח ארוך טווח במדעי החינוך", הם מתארים שלוש תכניות חדשניות שכאלו כ"מקרי בוחן" (וכן שואבים מהספרות האקדמית בתחום) במטרה לבחון (ולהמשיג) מהי "השפעה" כפי שרואים אותה מתכנני פיתוח מקצועי, במה מאופיין החיפוש אחר ההשפעה, ואיך ניתן לדעת שההשפעה אכן הושגה. כל התכניות, יש לציין, כוונו ליצירת קהילה מקצועית לומדת של המורים המשתתפים בהן.

התכנית הראשונה המוצגת במאמר היא תכנית "פיתוח מקצועי למנהלי מחלקות (רכזי מקצוע) המתמטיקה" – (PD for Heads of Mathematics Departments PD-HMD). ההשפעה של התכנית הזו מכוונת ללמידת התלמידים בסופו של דבר, אבל בטווח הנראה לעין אמורה להיות צמיחה מקצועית של רכזי המקצוע, ושינוי בדרך בה מחלקות המתמטיקה בבתי ספר פועלות. התכנית לא מכוונת להנחיל ידע פרקטי לרכזי המקצוע, אלא להעצים אותם לתכנן ולהוביל שינוי בבתי הספר שלהם על ידי תמיכה בשיח המכוון לשינוי. התכנית שאפה להגיע לכ-120 רכזים, ולמרות שהמימון שלה הוא רק ל-4 שנים, היא אמורה להמשיך ולהשפיע גם לאחר סיומה, דרך השינוי המתמשך בעבודת הרכזים.

התכנית השנייה המוצגת היא תכנית "ברית מחקר-מורים, למידה דרך חקירה" (Teacher–Researcher Alliance for Investigating Learning – TRAIL). תכנית זו כיוונה, כפי שעולה משמה, לייצר שותפות בלמידה בין מורים לבין חוקרי הוראת המתמטיקה. במסגרת התכנית נוצר שיתוף פעולה בין קבוצת מורים לחוקר אחד או יותר, לתכנון והוצאה לפועל משותפת של מחקר בתחום הוראת המתמטיקה. התכנית הופעלה כתכנית יוקרתית, וכוונה לפעול עם 2-3 קבוצות של מורים בשנה. ההשפעה בטווח הארוך אמורה להגיע דרך חשיפה של המורים לידע ולמתודות מחקריות, ושינוי התפיסה המקצועית שלהם לזו של מורים-חוקרים רפלקטיביים המעצבים את תפיסת ההוראה שלהם בעצמם.

התכנית השלישית המדווחת היא "הרמת הרמה בכיתות המתמטיקה" – (Raising the Bar in Mathematics Classrooms – RBMC). תכנית זו כיוונה לעודד מורים לאתגר את תלמידיהם בבעיות מורכבות יותר ויותר בתחום המתמטיקה, כדרך לשפר את כישורי פתרון הבעיות שלהם. כחלק מכך, נוצר אוסף של בעיות מתמטיות מאתגרות לשימוש המורים בתכנית. בניגוד לתכניות הקודמות, בתכנית זו יש חשיבות למהימנות היישום והמורים אמורים להעביר את הבעיות לתלמידים בדרך כזו שתקדם את כישורי פתרון הבעיות שלהם. התכנית מיועדת לכ-200 מורים בחטיבות הביניים, אולם מאגר הבעיות המתמטיות יוכל בעתיד לשרת הרבה יותר מורים. ההשפעה לטווך ארוך אמורה להגיע גם מחשיפת המורים ליתרונות של התבססות על בעיות מתמטיות לקידום כישורי פתרון בעיות אצל התלמידים.

בעת הפעלת כל אחת מהתכניות, עלו מסקנות ותובנות באשר להשפעות שלהן ולנקודות הכוח שלהן. החוקרים מסכמים את התובנות לגבי מהימנות היישום (Fidelity), טווח ההשפעה (Scale) וההשפעה המשתמרת לטווח הארוך (Sustainability). לגבי מהימנות היישום, החוקרים מדגישים כי במתח שבין מהימנות יישום להתאמה להקשר המסוים בו פועלים המורים, הם נוטים הרבה יותר לכיוון ההתאמה. היישום של ממצאי מחקר או אפילו של תכניות התערבות מבוססות מחקר חייב להיות מותאם לצרכי המורים, למערכת בה הם פועלים, וחשוב מכל – למאפייני וצרכי התלמידים שיושפעו מהם.

לגבי טווח ההשפעה, קיים מתח בין ההשקעה הרבה הדרושה ממשתתפי התכנית, לבין הרצון להגיע לקהל יעד גדול ככל הניתן. מודלים שונים של מעורבות עשויים להקל על מתח זה. בתכנית "ברית מחקר-מורים" יישמו הכותבים מודלים נוספים של שותפות אקדמיה-שדה שלא דרשו מעורבות מעמיקה כל כך (ומאמץ רב כל כך) של המשתתפים. מודלים אלו אפשרו להגיע לקהל יעד רחב בהרבה מזה שתוכנן מלכתחילה. לבסוף, לגבי ההשפעה לטווח הארוך, מציינים הכותבים כי העובדה שתכניות התערבות מטעם האקדמיה או המגזר השלישי מתבססות על תקציב מוגבל בזמן מקשה על שימור ההשפעה ועל מדידת ההשפעה לטווח הארוך. קושי זה מוכפל כשמדובר בקהילות מורים לומדות, שחלק משמעותי מהשפעתן הוא בעצם יצירת הקהילה והפעילות של המורים בה לאורך זמן. בתכניות שהפעילו החוקרים, השנה האחרונה הוקדשה להתאמת הקהילות לקראת סיום התקצוב והניהול של המכון, ולהקמת המנגנונים שיאפשרו לקהילות להתקיים לאורך שנים גם ללא תקציב זה.