פעילות גופנית ותרומתה לילדים ונוער (4)

השתתפות בפעילות ספורט באופן קבוע היא אחת הדרכים החשובות ביותר לשמירה על בריאות תקינה בכל גיל. העדויות הרבות במחקרים על השפעות חיוביות אלו הביאו בשנת 2008 לפרסומן של הנחיות מפורטות לגבי הכמות והעצימות של הפעילות הגופנית המומלצת לכל גיל. יתרה מכך, פעילויות ספורט תורמות גם לרווחה הנפשית, לבריאות הנפשית וליכולות החברתיות של המשתתפים בהן, אם כי המחקר בתחומים אלו פחות רחב ומקיף.

במאמר שיתוקצר בעמודים שלהלן רייצ'ל איים ושותפיה לכתיבה הציגו סקירה שיטתית של הספרות האקדמית-אמפירית בנושא התרומות של מעורבות בספורט לרווחתם הנפשית והחברתית של ילדים ושל בני נוער. בסקירה נכללו מאמרים מחקריים עם תוכן רלוונטי לנושא שפורסמו בין השנים 2012-1990, ושעברו ביקורת עמיתים בשפות אנגלית, צרפתית, ספרדית וגרמנית.

מכל אחד מהמחקרים שנסקרו נאסף מידע על שיטת המחקר והמתודולוגיה שלו, גודל המדגם, ההרכב האתני של המשתתפים, גילם, מטרת המחקר, סוגי הספורט שנבחנו, משתני פעילות פיזית נוספים, התיאוריה שעליה התבסס המחקר וכן ממצאים מרכזיים באשר לתוצאות הפסיכולוגיות והחברתיות שיש למעורבות בספורט. כמו כן נאספו נתונים על האיכות של כל מחקר, למשל התוקף החיצוני והפנימי שלו והטיות אפשריות.

ממצאי הסקירה הצביעו על כך שהקשר בין השתתפות בספורט לבין בריאות נפשית ויכולות חברתיות הוא מורכב ומושפע ממגוון גורמים אישיים, חברתיים וסביבתיים. עם זאת, במאמרים שנסקרו נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין השתתפות בספורט לבין מגוון תוצאים[1] חיוביים: תפיסה עצמית חיובית, פחות סימפטומים של חרדה ושל דיכאון, מצב רוח חיובי ורגולציה רגשית טובה, כישורים חברתיים טובים, הגברת תחושת השייכות והתמיכה החברתית והפחתת התנהגויות בסיכון וצריכת חומרים מסוכנים.

בין הגורמים שנמצאו כמשפיעים על הקשר בין השתתפות בספורט לבין המדדים החברתיים והנפשיים שנבחנו, ניתן למנות גורמים אישיים כמו גיל (המשפיע על סוגי הפעילויות הזמינות), מגדר (המשפיע על הפעילויות הזמינות והמקובלות חברתית וכן על היחס החברתי לעיסוק בספורט), מוטיבציה והנאה מספורט, יכולות גופניות, תפיסת מסוגלות עצמית בתחום הספורט ועוד.

עוד עלה בסקירה כי גם גורמים חברתיים משפיעים על קשר זה. הכותבים ציינו כי מידת התמיכה של המשפחה בעיסוק בספורט, מערכות היחסים עם העמיתים לפעילות וכן הדינמיקה החברתית, הנורמות החברתיות והאקלים הארגוני בתוך הקבוצה – כולם משפיעים באופן משמעותי על הקשר בין ספורט לרווחתו האישית של הפרט.

לבסוף קיימים גם גורמים סביבתיים המשפיעים על העיסוק בספורט בכלל ועל הדרך שבה עיסוק זה משפיע על פרטים. כך למשל, חשובה הגישה לסביבה בטוחה ותומכת לאימונים ולתחרויות; חשובה הזמינות של פעילות הספורט, גם מבחינת גובה התשלום עליה; חשובים המשאבים הקהילתיים המושקעים בפעילויות הספורט השונות, וחשובה הגישה של מקבלי החלטות לפעילויות ספורט והתקצוב שלהן.  

המאמר מציין כי היכולת לקבוע את האופי ואת הכיוון של הקשר בין השתתפות בספורט לבין מדדי בריאות מוגבלת מכיוון שרוב המחקרים המזוהים היו חצי-אמפיריים או תיאוריים ולא מחקרים ניסויים או מחקרי אורך. במילים אחרות, הקשר שנמצא בין המשתנים היה מתאמי, ולא הוכח קשר סיבתי ביניהם.

בהתבסס על המידע ועל הקשרים שנמצאו בסקירה השיטתית, פיתחו איים ועמיתיה מודל מושגי של בריאות דרך ספורט. המודל מבוסס על שלוש קטגוריות עיקריות של תוצאים: פיזיולוגית, פסיכולוגית וחברתית, ועל שתי קטגוריות משניות: פיזיולוגית-פסיכולוגית – שילוב בטים פיזיים ופסיכולוגיים; ופסיכו־סוציאלית – שילוב היבטים פסיכולוגיים וחברתיים. המודל מתאר את הקשר בין התוצאים הפסיכולוגיים, הפסיכו־סוציאליים והחברתיים ואת הקשרים החיוביים שלהם עם ההשתתפות בספורט על פי מה שדווח בספרות המדעית.

תובנות מעשיות שניתן להפיק מהמאמר

1. ההשתתפות בספורט יכולה לסייע לילדים ולנוער להשיג מדדי בריאות – פיזיולוגית, פסיכולוגית וחברתית – טובים, ולכן יש לקדם תוכניות ספורט יעילות וזמינות עבור ילדים ונוער.
2. בעת פיתוח תוכניות ספורט עבור ילדים ונוער, חשוב להתייחס לגורמים אישיים, חברתיים וסביבתיים המשפיעים על ההשתתפות בספורט ועל תוצאי הבריאות המתקבלים ממנה.

[1] לפי האקדמיה ללשון עברית המילה "תוצאים" היא צורת הביטוי העברי ל"אפקטים".