כיצד עובדי הוראה וארגונים חינוכיים יכולים להתמודד עם טראומה משנית ואף למנוע אותה?
טראומה משנית (secondary traumatic stress) היא מונח המתייחס ללחץ ולחרדה הנגרמים לפרטים כאשר הם נחשפים לתיאורים ולתמונות של אירועים טראומטיים וכן לתגובות לטראומה של אחרים שחוו טראומה ממקור ראשון. טראומה משנית עשויה ללבוש אותה צורה כמו פוסט־טראומה הנגרמת מחשיפה ישירה למצבי טראומה. הביטוי של טראומה משנית נע על ציר שבין תגובה נורמטיבית למצבי לחץ ועד הפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD – Post Traumatic Stress Disorder).
לרוב, אנשי טיפול ופסיכולוגים הם אלו החשופים לטראומה משנית, אולם בימים אלו אנשי חינוך, ובמיוחד מורים ומנהלים, נחשפים גם הם למראות קשים ולדיווחים קשים העלולים לעורר את הטראומה.
הסקירה היומית של לשכת המדענית הראשית מציגה לפניכם מאמר שמכיל עקרונות להפחתת הסיכון לחוות פוסט־טראומה עבור אלו הנחשפים לטראומה משנית. העקרונות מתאימים במיוחד לאנשי טיפול ולארגונים המתמקדים בטיפול רגשי, אך גם לאנשי חינוך הנחשפים בעצמם לטראומה כזו וגם לארגונים חינוכיים שעובדיהם נמצאים בסיכון לחשיפה. העקרונות מופיעים בשני חלקים: חלק א׳ – המלצות לפעולה עבור מטפלים (ובהתאמה לצוותי הוראה העובדים עם נפגעי טראומה), וחלק ב׳ – המלצות לפעולה עבור ארגונים (שבהם הצוות עובד עם נפגעי טראומה).
המלצות לפעולה עבור מטפלים (ובהתאמה לצוותי הוראה העובדים עם נפגעי טראומה)
• לרכוש ידע מקדים בתחום לגבי הסיכונים הקיימים ולגבי אסטגטרגיות התמודדות
• לגבש אמונות ותפיסות עצמיות שיכולות לתת תחושת משמעות ומטרה
• להכיר את היכולות ואת המגבלות האישיות בעבודה מול טראומה
• לעשות ניטור רגשי ובדיקה של מצבי הנפשי תוך שימוש באסטרטגיות למיתון
• להשתמש באסטרטגיות להתמודדות ולטיפול
• לקיים שיתופי פעולה עם עמיתים
• לפנות לאנשי מקצוע לטיפול בחשיפה לטראומה משנית.
המלצות לפעולה עבור ארגונים (שבהם הצוות עובד עם נפגעי טראומה)
• לדאוג להדרכה ולאימון עבור עובדים הנמצאים בסיכון לטראומה
• לייצר סביבת עבודה המעניקה ביטחון פסיכולוגי ופיזי לעובדים
• להתאים את לוח הזמנים ואת מבנה העבודה כך שיפחית סיכון לטראומה
• להפגין מחויבות לרווחת העובדים באמצעות יישום מדיניות המקדמת את הנושא
• לספק לעובדים תמיכה רגשית-פסיכולוגית מקצועית
• לתת דוגמה אישית להתנהגות בריאה
• לפקח ולשים לב לכל שינוי בהתנהגות העובדים