שימור מורים ומניעת נשירה

על מנת להתמודד עם שיעור הנשירה הגבוה של מורים בתחילת דרכם, מפעילות מדינות רבות תכניות קליטה למשרה (induction) לצורך תמיכה במורות ומורים אלו. בארצות הברית, תכניות כאלו מופעלות על ידי בתי הספר, או על ידי מחוזות החינוך. בנוסף, מכללות להכשרת מורים מפעילות גם הן תכניות לתמיכה בפרחי ההוראה במעבר שלהם מהלימודים להוראה בפועל. במאמר זה מבקשים המחברים להעריך באופן כמותי את תפיסותיהם של מורות ומורים חדשים לגבי תכניות תמיכה אלו, על מפעיליהם והקשריהם השונים.

על מנת לבחון את העמדות הללו, נערך מחקר משולב בן שני שלבים. בשלב הראשון נערך סקר במדינת טקסס שבארצות הברית, בקרב 206 מורות ומורים בשנתם הראשונה להוראה. הם נשאלו על אודות קיומם ואיכותם של שלושה היבטים של קליטה למשרה שהם מקבלים מבית הספר, או ממחוז החינוך: חניכה על ידי מורה מנוסה, הזדמנויות לפיתוח מקצועי ותמיכה מנהלית. נוסף על כך, הם נשאלו גם על אודות התמיכה שמוענקת להם מטעם המוסד להכשרת מורים בו למדו – הכנות לקורסים באוניברסיטה, חניכה מקוונת ואיש או אשת קשר בין מוסד ההכשרה בו למדו לבין בית הספר בו הם מלמדים.

השלב השני של המחקר כלל ראיונות עומק של שישה מורים – שלושה שבחרו להישאר במקצוע ההוראה ושלושה שפרשו ממנו לאחר שנה.

מניתוח ממצאי הסקר עולה כי רוב המורות והמורים החדשים חשו, ששיתופי הפעולה והשיחות עם נשות צוות ואנשי צוות הוראה אחרים בבית ספרם, היו סוג התמיכה המועילה ביותר שקיבלו בבית הספר. סוג התמיכה השני ביעילותו לפי תושבות הסקר היה התמיכה המנהלתית שאיפשרה את הפיתוח המקצועי שלהם. מנגד, רוב המשיבות והמשיבים לסקר חשו כי ההכשרה המקצועית שניתנה להם מטעם בית הספר או המחוז לפני תחילת השנה לא הועילה להם. לגבי התמיכה שניתנה להם מטעם מוסד ההכשרה – לדעת מרבית המשיבים האפשרות ליצור את הקשר הראשוני עם בית הספר או עם המחוז באמצעות איש או אשת קשר מטעם מוסד ההכשרה להוראה, היא שהועילה ביותר. לאחריה, הם ציינו את הביקורים הראשונים בכיתה בה יועדו ללמד (ומאוחר יותר לימדו בפועל) וכן את את ההדרכה מטעם המנחה שלהם במוסד להכשרת המורים. הספרות המקצועית המקוונת שסופקה על ידי מוסד ההכשרה להוראה לאחר ההסמכה, נתפסה על ידי המשיבים לסקר בתור האמצעי הפחות מועיל שקיבלו מהמוסד.

שלושת המורים שבחרו להישאר בתחום ההוראה ורואיינו ציינו לחיוב את שלושת הסוגים של התמיכה שזכו לה מטעם בית הספר והמחוז: תמיכה מנהלתית, חניכה בכיתה ופיתוח מקצועי. לעומתם, שלושת המורים שפרשו מהמקצוע ציינו שלא זכו לתמיכה כלל – לא מטעם ההנהלה, לא ננשות ואנשי הצוות האחרים, ואף לא מההורים.[1] לגבי התמיכה מטעם מוסד הכשרת המורים, המורים שנותרו בתפקידם ציינו לטובה את התמיכה מצד איש הקשר בין מוסד ההכשרה לבין המוסד בו הם מלמדים בזמן הראיון, אולם ציינו שהלימודים לא הכינו אותם מספיק להוראה בפועל. המורים שפרשו ממקצוע ההוראה דווקא היו חיוביים יותר לגבי התמיכה מטעם מוסד ההכשרה להוראה: שלושתם ציינו לטובה את התמיכה מטעם איש הקשר, ושניים מתוכם גם צינו לטובה את ההכנה בלימודים והחומרים שסופקו מטעם האוניברסיטה.

[1] ההורים כלל לא הוזכרו בשאלות הריאיון אולם המרואיינים ציינו אותם מיוזמתם, כשחקנים חשובים שיכלו לסייע להם ולא עשו זאת.