מערכות חינוך ברחבי העולם מתמודדות עם תופעת הבריונות והאלימות. אולם אילו גישות הוכחו כיעילות? הסקירה היומית של לשכת המדען הראשי מציגה שני מאמרים אשר בוחנים את הדרכים היעילות להתמודדות עם תופעה זו והשלכותיה השליליות. המאמר הראשון מציע לבחון את הבריונות דרך משקפיים של בריאות הציבור, ולאמוד את השלכותיה השליליות כך. המאמר גם סוקר תכניות התערבות למניעת בריונות שהצליחו בנורבגיה ושבדיה. המאמר השני מתאר תכנית למניעת בריונות על ידי לימוד אמפתיה שפותחה בפינלנד.
התנהגות בריונית עלולה ללבוש צורות רבות: פיזית, מילולית או ברשת. בשנים האחרונות מתפתחת תפיסה מחקרית הרואה בבריונות סוגיה של בריאות הציבור, ומציעה לבחון התנהגות זו באותן משקפיים שבהן נבחנות אפידמיות ומחלות אחרות.
על בסיס תפיסה זו ערכו קבוצה של חוקרים סקירה של ספרות מחקרית אודות בריונות, זיהוי בריונות, מאפייניה, השפעותיה וכיו"ב. להלן נקודות בולטות העולות מתוך סקירת הספרות:
שכיחות – נמצא כי שכיחותם של אירועי בריונות משתנה באופן משמעותי בין מדינות, קבוצות גיל ומגדר. אחוז הילדים שדיווחו על מעורבות בבריונות היה 13% בארה"ב , 24% באנגליה ו-8% בגרמניה. מחקר בינלאומי הצביע על כך ששכיחות הבריונות נעה בין 32% בקרב בנים בני 11, ל-2% בקרב בנות בכל הגילאים.
חלוקה לקבוצות – המחקרים מחלקים כיום את המעורבים בבריונות לשלוש קבוצות מובחנות: מבצעי הבריונות, קורבנות לבריונות, ומבצעים שהם גם קורבנות. מבין שלושת הקבוצות מצבה של האחרונה, 6% מכלל המעורבים, הוא הקשה ביותר. קבוצה זו סובלת משורה של סימפטומים נפשיים, בשילוב שיעור גבוה של בעיות גופניות. לתת-קבוצה זו של קורבנות דפוס מובהק של חוסר הסתגלות המקיף הן את הנטיות האנטי-חברתיות של העבריינים, והן את הבעיות הרגשיות העומדות בפני הקורבנות, מה שמוביל לבעיות בבריאות הנפשית ולבעיות חברתיות ארוכות טווח.
השפעה – ילדים ונוער שנופלים קורבן לבריונות סובלים לרוב מדיכאון, חרדה ואפילו מחשבות אובדניות. מחקר סיפק ראיות לגבי קשר חיובי בין קורבנות של בריונות בגיל התבגרות לבין תסמיני דיכאון בבגרות, ובעיקר בקרב נשים. כמו כן, נראה כי קורבנות של בריונות מגלים רמות גבוהות של מתח פוסט טראומטי. עדות ממחקר שנערך בקרב 113,200 תלמידים מ-25 מדינות בגיל ממוצע של 11.5, 13.5 ו-15.5 שנים, מרמזת על שכיחות תסמינים מוחצנים כמו תוקפנות, בעיות התנהגות והתנהלות. במחקר אחר עם מדגם מייצג של 15,686 תלמידים בכיתות ו' בבתי ספר ציבוריים ופרטיים ברחבי ארצות הברית, נמצא קשר חיובי בין קיומה של בריונות לנשיאת נשק. סקירה של מחקרי אורך שפורסמה לאחרונה הראתה מתאם בין מעורבות בעבירות פליליות בבגרות וביצוע פעולות בריוניות בגיל בית הספר.
עקרונות בסיסיים של תכניות התערבות ומניעה – קבוצת החוקרים בחנה גם מספר תכניות ההתערבות למניעת התנהגות בריונית שיעילותן הוכחה על ידי ממצאים אמפיריים. בין התכניות שנסקרו ישנה התכנית למניעת בריונות של חוקר הבריונות הנורבגי דן אולווס (The Olweus Bullying Prevention Program – OBPP), אשר הפעלתה נחקרה בשבדיה ובנורבגיה, וכן התכנית הפינית KIVA, אשר עליה יורחב בהמשך סקירה זו.
תכנית OBPP מיועדת לתלמידים בגילאי 5-15 ומטרותיה הן צמצום התנהגויות בריוניות קיימות, מניעת התפתחות של בעיות בריונות חדשות, ושיפור היחסים בין התלמידים בבית הספר. התוכנית הוערכה בצורה יסודית יותר מכל תכנית אחרת למניעה ולהפחתת בריונות. הערכות רחבות היקף אלו כללו יותר מ-40,000 תלמידים, והוצגו תוצאות המעידות על הפחתה משמעותית של "הצקות", לפי דיווחי תלמידים. גם דיווחי מורים הראו תוצאות דומות ושיפור באקלים החברתי בכיתה. כמו כן, דווח מפי תלמידים על שיפור בסדר ובמשמעת, על יחסים חברתיים חיוביים יותר ועמדות חיוביות כלפי בית הספר וכלפי הלמידה בו.
האם ניתן ללמד ילדים ונוער לחוש אמפתיה לזולת? סביב שאלה זו ישנם ויכוחים רבים. יש הטוענים שהתשובה תלויה בסוג האמפתיה ומבדילים בהקשר זה בין אמפתיה רגשית, כלומר היכולת להיות שותף לרגשותיו של האחר, ובין אמפתיה קוגניטיבית, כלומר היכולת להעריך ולהבין את רגשותיו של האחר. עם זאת, דומה שאין חולק על תפקידה של האמפתיה בהתמודדות עם תופעת הבריונות בבית הספר – ריבוי אמפתיה באקלים הבית ספרי צפוי להפחית את הבריונות, ולעודד הגנה על ילדים שנופלים קורבן לבריונות. התכנית הפינית KIVA שמה למטרה ללמד ילדים אמפתיה. המחקר שליווה את התכנית ביקש לאמוד את הצלחת התכנית בפיתוח אמפתיה, והבחנה בין סוגי האמפתיה שהיא עוררה.
התכנית בנויה כך שהיא כוללת פעולות כלליות המכוונות לכל התלמידים, ופעולות מסוימות ממוקדות המיועדות לילדים המעורבים ישירות באירועי בריונות. הפעולות האוניברסאליות כללו עשרה שיעורים בני שעתיים על בריונות, שהועברו במהלך שנת הלימודים ובאמצעות משחק מחשב מקוון, וזאת בנוסף לפוסטרים על בריונות.
השיעורים תוכננו כדי לבנות מיומנויות הקשורות באמפתיה. לדוגמה, היכולת להסיק מסקנות לגבי רגשות של אחרים תורגלה במעין תרגיל שבו התלמידים מפרשים רמזים לא מילוליים עדינים של רגשות שונים שהופעלו על ידי חבריהם. המיומנות של חווית רגשות של אחרים מפותחת באמצעות תרגיל שבו תלמידים בונים תרחיש בריונות באמצעות כיסאות ריקים, ולאחר מכן "מכניסים את עצמם לנעליים" של אנשים שונים על ידי ישיבה על כיסא התלמיד הנפגע, הבריון, הבריון המעודד, המגן, וכן הלאה, ומהרהרים במחשבות וברגשות של כל אדם. לבסוף, דאגה אמפתית לקורבנות נבנתה על ידי צפייה ודיון בראיונות מצולמים של מבוגרים שבעבר היו קורבנות לבריונות בבית הספר, תוך הסבר כיצד זה הרגיש וכיצד החוויה השפיעה על חייהם. המשחק המקוון כלל אלמנטים הקשורים לאמפתיה. למשתתף הייתה גישה למחשבות ולרגשות של כל דמות במשחק, מה שאמור לחזק את כישוריו ואת יכולותיו ללקיחת נקודת מבט משלו.
לצורך הערכת הצלחת התכנית נערך מדגם של 15,403 ילדים ומתבגרים ב-399 כיתות ששימשו כקבוצת הביקורת ו-462 כיתות שבהן הופעלה התכנית, מ-140 בתי ספר, בשנים 2007–2009. התוצאות הראו כי לתוכנית הייתה השפעה חיובית על אמפתיה רגשית, אך לא על אמפתיה קוגניטיבית. השפעות התוכנית על שני סוגי האמפתיה לא היו תלויות במגדר של התלמידים, בסוג בית הספר (יסודי או תיכון), ברמות האמפתיה הראשוניות, בבריונות או בפופולריות, וגם לא בנורמות של התנהגות בריונית בבית הספר או בכיתה.
מאחורי הסקירות היומיות עומד צוות מסור ומקצועי, שמייצר תוכן רלוונטי עדכני ואיכותי. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לצוות הסקירה היומית על היותם חלק מפרויקט משמעותי זה, ועל השותפות המאפשרת יצירה והפצה של ידע מחקרי איכותי מידי יום.
התוצרים מתקופת הקורונה מבוססים על עבודה משותפת של חוקרים וחוקרות רבים ממוסדות אקדמיים שונים ברחבי הארץ. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לחוקרות והחוקרים על השותפות וההתגייסות לתמיכה בהתמודדות של מערכת החינוך עם משבר הקורונה, ועל הנכונות לתרום מזמנם ומומחיותם עבור גיבוש המסמכים המוצגים באתר זה.
תודה מיוחדת לגב' אריאלה טבצ'ניק ברודאי על ריכוז הפרוייקט וליושבות הראש של הקבוצות ד"ר ענת כהן, ד"ר דפנה קופלמן-רובין, פרופ' לילי אורלנד-ברק, פרופ' יהודית דורי ופרופ' הללי פינסון על ההובלה.
ניהול קבוצות העבודה והמחקרים: ד"ר אודט סלע, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
מנהלת הפיתוח: ענבר בוברובסקי, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
קונספט דיגיטלי, עיצוב ופיתוח האתר: ד״ר רון דביר ובר דביר
