ארגונים בינלאומיים שונים העוסקים בעתידו של החינוך, או בעתיד עולם העבודה, קוראים לשינויים דרמטיים במטרותיהן של מערכות חינוך, בציפיות מהתלמידים ובדרכי ההוראה. הצורך בהתאמה למאה ה-21 מוסכם על הכל, אך מה הן המשמעויות של ההתאמה וכיצד היא עשויה להתבצע?
הסקירה היומית של לשכת המדען הראשי מציגה שני מחקרים העוסקים באמצעים לבצע התאמות חינוכיות למאה ה-21. במאמר הראשון, שמבוסס על מחקר שנעשה בישראל, מודגש כי המטען התרבותי של סגל ההוראה משפיע על המוכנות לשינויים וחדשנות. לטענת כותבי המאמר, המטען התרבותי של המורים בישראל מעמיד אותם בנקודת מוצא טובה להקניית כישורי המאה ה-21. המאמר השני מציע לבחון את הפדגוגיה הדיאלוגית ככלי מיטבי עבור מערכות חינוך לאמץ לצורך הקניית כישורים ומיומנויות רלוונטיים למאה ה-21.
מורים ומורות בישראל ניצבים בפני האתגר של הוראת כישורי המאה ה-21 לתלמידיהם. מחקר שנערך בישראל ובו השתתפו 298 מורים, בחן כיצד משפיע המטען התרבותי של המורה על האופן שבו הוא מלמד ומכשיר לכישורי המאה ה-21.
המטען התרבותי של המורים אופיין לצורך מחקר זה תוך שימוש במודל שפותח על ידי הפסיכולוג החברתי הופסטד. במודל זה מאופיינות תרבויות על ידי מיקומן בארבעה צירים העומדים כל אחד בפני עצמו:
הספרות המחקרית מכירה בכך שהתרבות המקובלת של מדינה נתונה משפיעה על מוכנותה לאמץ חדשנות. חברות שנוטות לאינדיבידואליזם, המאופיינות פחות היררכיות, אינן נמנעות מאי-ודאות ויש בהן קבלה של תכונות אופי המזוהות כ"נשיות", הן אלו שמקדמות חדשנות רבה יותר – כך נטען.
המורים שהשתתפו במחקר התבקשו להשיב על שאלון שכלל שאלות לצורך הגדרת המטען התרבותי שלהם, על פי המודל שמתואר מעלה, וכן את יחסם לשאלות של כישורי המאה ה-21 והוראתם. בין המשיבים היו מורות ומורים מהחברה הערבית והיהודית. על פי המחקר, אוכלוסיית המורים בישראל אופיינה מבחינה תרבותית כנוטה לקולקטיביזם מחד, ומאידך רמות היררכיה נמוכות, מוכנות גבוהה לאי ודאות ונטייה לתכונות הנתפסות כנשיות.
כמו כן עלה במחקר כי מורים בישראל מלמדים את כישורי המאה ה-21 עם דגש על כישורים הקשורים באמפתיה, חשיבה יצירתית, ורגישות תרבותית. המחקר העיד שהמורים בישראל בעלי מוטיבציה להוראת כישורי המאה ה-21. כישורים הקשורים באוריינות טכנולוגית ובשיתוף פעולה מלומדים במידה פחותה, ולמידה בינתחומית עוד פחות מכך.
על פי ממצאי המחקר, מורות נטו יותר מן המורים לראות חשיבות בהכשרת תלמידים לפתח אמפתיה לאחרים, שילבו יצירתיות בעבודתן ולימדו באמצעות למידה משותפת של קבוצות תלמידים. מורים העידו על אוריינות טכנולוגית גבוהה יותר מזו של מורות. מורים גם העידו על נכונות גדולה יותר ללמד בצורה רב-תחומית, לעומת מורות.
על פי החוקרים, המאפיינים התרבותיים של המורים בישראל כפי שעלו במחקר מעלים את האפשרות שהלמידה בבית הספר מעודדת חדשנות, מאפשרת מרחב מקבל לטעויות וטיפוח של יכולות. לדעת כותבי המאמר, מערכת החינוך בישראל מותאמת ללימוד כישורי המאה ה-21. זאת בשל המאפיינים התרבותיים שלה, כפי שהוגדרו מעלה, וגם בגלל הרב-תרבותיות שמרכיבה את המטען התרבותי של המורים בישראל.
מערכות חינוך ברחבי העולם נוטלות על עצמן "ללמד כישורים של המאה ה-21". במאמר שהתפרסם ב-2019 בכתב עת בנושאי למידה, תרבות ויחסים חברתיים נטען כי כישורי המאה ה-21 אינם בני המאה הנוכחית כלל, אף שחשיבותם החברתית והציבורית עלתה. על פי המאמר, כישורי המאה ה-21 כמו חשיבה ביקורתית, ספקנות, יכולת לבנות דעה עצמאית לנוכח מידע רב, ועמדה נפשית של כבוד לזולת ולחברה תוך פיתוח יכולת פעולה עצמאית, הוזכרו כולן כמטרות חינוכיות חיוניות כבר בכתביו של ההוגה ג'ון דיואי, בתחילת המאה ה-20.
מתוך החינוך הפרוגרסיבי שדיואי קידם כביקורת על שיטות הלימוד שאיפיינו את העידן התעשייתי התפתחה הפדגוגיה הדיאלוגית. הפדגוגיה הדיאלוגית מעודדת את התלמידים להיות בדיאלוג עם עמיתיהם, מוריהם והטקסטים שהם קוראים. דיאלוג במסגרת הפדגוגיה הדיאלוגית תורם לחקר המציאות ולהבנייה של ידע חדש, מתוך הדיאלוג. המאמר מבסס את עקרונות הפדגוגיה הדיאלוגית על כתביהם של בחטין (Bakhtin) ו-ויגוטסקי (Vygotsky).
לטענת הכותב הפדגוגיה הדיאלוגית היא הפדגוגיה המתאימה ביותר ללמד את כישורי המאה ה-21. בעולם מוצף במידע, שבו התלמיד (או האזרח הבוגר העתידי) נאלץ באופן מתמיד לבקר את המידע אליו הוא נחשף ומקורותיו, אין טובה מהפדגוגיה הדיאלוגית ליצירת הכישורים הנדרשים. כך גם ביחס לטיפוח חשיבה עצמאית וקבלת החלטות. היבט חשוב נוסף הוא האופן שבו פדגוגיה דיאלוגית מלמדת לשתף פעולה, ומטפחת יכולת של הקשבה אקטיבית. הפדגוגיה הדיאלוגית מעודדת למידת עמיתים כבר מתחילתה, גם כאשר הלומדים הם צעירים וחסרי ניסיון. כך נוצר מצע שוויוני, פתוח לרעיונות חדשים, המאפשר קבלה ומסירת תוכן מתוך המחשבה והרגש של כל אחד.
ישנם מכשולים העומדים בפני אימוץ הפדגוגיה הדיאלוגית במערכות החינוך בעולם המערבי. בחלק גדול ממערכות החינוך הכיתות צפופות ויחס התלמידים למורה לא מאפשר פיתוח דיאלוג מיטבי. כן ישנה העדפה מסורתית בבתי ספר לתוצרים כתובים על פני שיח, עליה יש להתגבר. בנוסף, הכשרת המורים לפדגוגיה הדיאלוגית אינה מספקת, בדרך כלל. מורים רבים עדיין תופסים עצמם כמנחילי ידע ולא כשותפים להבניית ידע יחד עם תלמידים ומורים אחרים (transmissionist rather than constructivist approach).
לבסוף ישנה סוגיית ההערכה. חוקרים שונים טענו כי ההערכה המקובלת כיום, לרבות במבחני הערכה בינלאומייםבקנה מידה גדול, מתאימה להקניית ידע ולא לכישורי המאה ה-21. שינוי דרכי ההערכה חיוני להנחלת פדגוגיה חדשה ומתאימה יותר לעידן הנוכחי.
מאחורי הסקירות היומיות עומד צוות מסור ומקצועי, שמייצר תוכן רלוונטי עדכני ואיכותי. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לצוות הסקירה היומית על היותם חלק מפרויקט משמעותי זה, ועל השותפות המאפשרת יצירה והפצה של ידע מחקרי איכותי מידי יום.
התוצרים מתקופת הקורונה מבוססים על עבודה משותפת של חוקרים וחוקרות רבים ממוסדות אקדמיים שונים ברחבי הארץ. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לחוקרות והחוקרים על השותפות וההתגייסות לתמיכה בהתמודדות של מערכת החינוך עם משבר הקורונה, ועל הנכונות לתרום מזמנם ומומחיותם עבור גיבוש המסמכים המוצגים באתר זה.
תודה מיוחדת לגב' אריאלה טבצ'ניק ברודאי על ריכוז הפרוייקט וליושבות הראש של הקבוצות ד"ר ענת כהן, ד"ר דפנה קופלמן-רובין, פרופ' לילי אורלנד-ברק, פרופ' יהודית דורי ופרופ' הללי פינסון על ההובלה.
ניהול קבוצות העבודה והמחקרים: ד"ר אודט סלע, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
מנהלת הפיתוח: ענבר בוברובסקי, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
קונספט דיגיטלי, עיצוב ופיתוח האתר: ד״ר רון דביר ובר דביר
