מה הם היתרונות של שיתופי פעולה בין מורים וכיצד ניתן לקדם שילוב מורים בתהליכי קבלת החלטות בבית הספר?

אנדי הארגרייבס, פרופסור לחינוך מקנדה, הוא אחד מחוקרי החינוך המובילים בעולם כיום. הארגרייבס פרסם עשרות מאמרים וספרים. הוא לא הסתפק במחקר האקדמי, ופעל כדי לקדם מדיניות אשר מקדמת שיתוף פעולה בין מורים, כמרכיב אשר משפר את טיבה של מערכת חינוך, לשיטתו. במאמר זה, הארגרייבס מתבונן לאחור על 30 שנות מחקר אודות שיתוף הפעולה בין מורים.

הארגרייבס טוען כי יש תוקף לעמדה הפשוטה כי אנשים מתפקדים טוב יותר בעבודתם כאשר עמיתיהם מתעניינים בהם. לדבריו, נמצא קשר חזק בין ידידות לתפוקה, אם כי הוא רחוק מלהיות פשוט. חברים קרובים לא תמיד יוצרים את הקולגות הכי פרודוקטיביים, ולהיפך.

הארגרייבס עומד על השינויים בתרבות שיתוף הפעולה בין מורים במחוז אונטריו בקנדה. לפי הארגרייבס, הוראה באונטריו הייתה מבוססת על תרבות ואתוס אינדיבידואליסטי במשך שנים רבות. אולם בשנים האחרונות ישנו מעבר לתרבות של שיתוף פעולה. על פי הארגרייבס, ההשלכות על הישגי התלמידים והמוטיבציה של המורים היו בדרך כלל חיובית.

המאמר סוקר גם ביקורות על שיתוף הפעולה. נטען כי קולגיאליות מתוכננת, בה שיתוף הפעולה תחום בזמנים ונושאים פורמאליים, הוא לא יעיל ולא יוצר עבודה משותפת של מורים, אלא שיחה שטחית. הארגרייבס מנגיד זאת לקולגיאליות ספונטנית, בלתי פורמאלית, וטוען כי על מנת לאפשר את זו יש צורך בזמן מפגש של מורים. בנוסף חוקרים שאספו נתונים בעיקר ממורים, טענו כי הקולגיאליות המתוכננת שימשה לעתים קרובות מדי ככלי בקרה ניהולי, במיוחד ברפורמות "מלמעלה-למטה" (Top-Down).

הארגרייבס טוען כי מנהיגי מערכות חינוך צריכים לעודד מורים לשתף פעולה ולהקדיש לכך זמן. צמצום זמן העבודה של המורים מחוץ לשיעור כמעט מבטיח שהמורים ישתפו פחות פעולה. מכיוון שמורים עשויים להתנגד לרפורמות רעות כמו גם ליישום רפורמות טובות, אין זה מפתיע, לדברי הארגרייבס, שממשלות המבקשות לצמצם את המגזר הציבורי, תגבלנה את יכולת שיתוף הפעולה של מורים. הגדלת כיתות ועומסי עבודה, צמצום זמן ההכנה ושימוש באמצעי צנע תקציבי משמשים בין היתר כדי להגביל את המחנכים מלנסוע לכנסים או להשתתף בפגישות בבתי ספר אחרים.

בעקבות ממצאים, שנאספו במחקרים רבים, שמראים כי שיתוף פעולה עשוי לשפר את הישגי התלמידים ולהפחית את רתיעתם של מורים כלפי שינוי, הופיעו מודלים שונים שמטרתם ליזום או להגביר שיתופי פעולה בבתי ספר. בין היתר: קהילות למידה מקצועיות, קבוצות לתכנון תכניות למידה, סבבי הדרכה, קבוצות לבירור סוגיות באופן משותף, רשתות בתי ספר, צוותי נתונים, תהליכי הערכה עצמית וקבוצות למשוב-עמיתים.

המחקר על מקצועיות שיתופית (המוגדרת כשיתוף פעולה בכל רמות מערכת החינוך – עבודה משותפת, שיתוף ידע, מיומנויות וניסיון לשיפור הישגי התלמידים ורווחת התלמידים והצוות כאחד) הוא אחד המאמצים הראשונים לאסוף ולהשוות בין כמה מהמודלים הללו ולראות מה ניתן ללמוד מהם.

הארגרייבס טוען כי דמוקרטיות אינן חוששות משיתוף פעולה של מורים. השקעה בבניית תרבות שיתופית בחינוך תיצור, לדעת הארגרייבס, מערכת חינוך המסוגלת להתמודד עם שינויים ורפורמות ולהטמיעם.