כיצד כוח העבודה בהוראה משפיע על המוניטין של המקצוע, ולהפך?

נתונים מצביעים על כך שקיים מחסור במורים בארה"ב. בשנת הלימודים 18/19 היו למעלה מ-120,000 משרות הוראה בלתי מאוישות בבתי ספר ציבוריים בארה"ב. המחסור במורים הוא מתמשך ומהווה מוקד לדיונים בקרב מקבלי החלטות החל משלהי שנות ה-90' של המאה הקודמת. למחסור יש גם היבט דמוגרפי בעייתי, כיוון שחלקים באוכלוסייה (בעיקר גברים ממוצא שחור ולטיני) מיוצגים בחסר בקרב המורים החדשים, בעוד שבקרב התלמידים אוכלוסיות אלו נמצאות בצמיחה. חשוב לציין כי מחקרים אחרים מעידים על חשיבות הגיוון בכוח ההוראה.

וויגן ושותפיו למחקר מציגים נתונים שמראים כי כשני שליש ממשרות ההוראה שנפתחות נובעות מפרישה מוקדמת של מורים, כ-30% מפרישת מורים בעת יציאה לגמלאות ובין 10 ל-15% נובעים מהגידול במספר התלמידים במערכת והשאיפה להקטנת היחס של תלמידים לכל מורה. מספר המורים שמגויסים למערכת החינוך, ועוברים הכשרת מורים כנדרש נמוך ממספר המשרות המתפנות, והפער בין הביקוש להיצע צפוי להתרחב בעשורים הבאים.

המחסור במורים נשאר יציב, טוענים וויגן ושותפיו גם בעת צמיחה כלכלית (Boom) וגם בעת מיתון (Bust). וויגן ושותפיו מנסים להסביר עובדה זו באמצעות תיאוריית הסוציולוגיה הקוגניטיבית של העבודה (The Cognitive Sociology of Labor). תיאוריה זו, המוסברת כרכיב של שוק העבודה הקפיטליסטי, קושרת בין הדימוי של עבודה כלשהי כתורמת ליצירת עושר וצבירתו ובין היבטים שונים של שוק העבודה – כמו הביקוש לעבודה זו, התגמול המשולם בה ועוד. מקצוע ההוראה, קובעים וויגן ושותפיו, אינו נתפס כחלק ממנגנון יצירת העושר הקפיטליסטי, ולכן דימויו הציבורי חלש, הביקוש נמוך, והתגמול נמוך. הסבר תיאורטי זה מעוגן בשורה של נתונים שמציגים הכותבים.

הכותבים מציינים את הפער בין התרומה האמיתית של חינוך, ליצירת עושר ברמה הלאומית (הם מכנים זאת Stosck of Knowledge)). השינוי בהבנת התרומה של חינוך לחברה הוא חיוני על מנת שניתן יהיה לתגמל את המורים כיאות, אם בתשלום ואם מבחינת מעמד מקצועי.

החוקרים מציינים כי ניתן ללמוד ממדינות שביצועיהן במבחני בינלאומיים הם הטובים ביותר, כגון שוויץ, פינלנד, הולנד, בלגיה, יפן, סינגפור וקוריאה הדרומית. מחקרים מראים קשר בין המעמד המקצועי, התגמול למורים והישגי התלמידים במבחנים משווים.