האם החינוך הבלתי פורמאלי מותאם להתמודדות עם אתגרי הקורונה?

במהלך הסגר הראשון (מרץ-מאי 2020) מערכת החינוך בישראל עברה, בין רגע, ל"פעילות מרחוק". שינוי זה דרש ממוסדות חינוך, ובהם מסגרות החינוך הבלתי פורמלי, ליצור דרכי פעולה חדשות ורלוונטיות, הלוקחות בחשבון את מגבלות הריחוק החברתי. מחקר זה בחן את הפרקטיקות החינוכיות שקיימו תנועות הנוער בישראל בתקופה זו. במסגרת המחקר נערכו 25 ראיונות אישיים וקבוצתיים שכללו סה"כ כ-70 חניכים ומדריכים, משלוש תנועות הנוער הגדולות בישראל: הנוער העובד והלומד, בני עקיבא והצופים.

על פי המחקר, במהלך הסגר הראשון התנועות קיימו פעילויות חברתיות מקוונות, מפגשים אישיים בין מדריכים לחניכים, וכן ביצעו משימות חברתיות מגוונות. מרכיבי הקוד הבלתי פורמלי הייחודיים לתנועות הנוער סייעו לבני הנוער להמשיך ולפעול, להיות אקטיביים ולמצוא פתרונות שונים על מנת להמשיך ולקיים פעילות תנועתית גם בהיעדר מפגש פנים אל פנים. 

ארבעה מרכיבים מרכזיים, המאפיינים את תנועות הנוער בשגרה, הפכו למשמעותיים במיוחד בעת המשבר : 1) גמישות – התנועות התאימו פעילותן לתנאים המשתנים; 2) יחסים – מערכות יחסים מבוססות דאגה ואחריות בין מדריכים לחניכים ובתוך קבוצות השווים היו פרקטיקה מרכזית; 3) בית בתנועה – התנועות פעלו לחיזוק תחושת השייכות והביטחון של חניכים בתנועה על ידי המשך קיום מסורות של התנועה תוך התאמתן לריחוק החברתי; ו-4) נעורים – לחניכי התנועות היה מקום לבטא את נעוריהם על ידי יצירת מרחב המאפשר עשייה ופעולה לשינוי המציאות.

המחקר מצא כי שילוב המרכיבים האלה איפשר לחניכים לחוש תחושה של משמעות וערך בתוך אי הודאות והבילבול שאפיינו את התקופה. כך נמצאו דרכים יצירתיות להמשך קיומה של הפעילות התנועתית גם בעת המשבר. המדריכים היוו אוזן קשבת ומקום בטוח לחניכים ובתוך כך איפשרו חוויה של ביטחון ומשמעות גם לעצמם. עם זאת, תנועות הנוער התקשו להגמיש את פעולתן בשני תחומים עיקריים: בהתמודדות עם השלכותיו של העדר המפגש הפיזי, ובנקיטת עמדה אקטיבית וציבורית ביחס למדיניות הממשלתית. המחקר מאיר את השוני בין חווית תנועת הנוער לבין החוויה הבית ספרית ומציע מספר הצעות לגבי הפוטנציאל שבמפגש בין שני מרחבים חינוכיים אלו. מוצע לשקול אימוץ פרקטיקות של גמישות, שיחה אישית ומפגש מכיל בבית הספר. כמו כן מוצע מתן כר פעולה נרחב וחופשי לתנועות הנוער בין כותלי בית הספר ומחוצה לו. לבסוף, המחקר מעיד על החשיבות הרבה בהמשכיות הפעולה התנועתית גם בתקופות של סגר ומזהה בהמשך פעילות זו מנגנון ייחודי ומחזק לבני נוער בעת משבר.