מהם יתרונותיו של ה"החינוך הדיאלוגי"?

השדה של הוראה דיאלוגית התרחב מאד בשלושים השנים האחרונות. התרחבות זו מאופיינת בריבוי גישות ופרקטיקות. אולם ריבוי הגישות מדגיש, לדעת כותבי מאמר זה, את היעדרה של מסגרת מוסכמת ומשותפת להגדרה של אינטרקאציות דיאלוגיות בין תלמידים ומורים. ללא מסגרת תיאורטית מוסכמת יש קושי בהבנה של הנעשה בפועל, וקושי זה מתבטא בקשיים בהכשרה להוראה דיאלוגית.

כותבי המאמר מצביעים על הצורך בהכשרת מורים ופיתוח מקצועי מתמיד. בלעדי הכשרה מתאימה, הם טוענים, אין למודלים והגישות השונות כל תוחלת. המאמר מציע מסגרת של שלושה מרחבים (Domains) באוריינטציה של הכשרה ופיתוח מקצועי למורים שיוכלו ליצור התמצאות בשדה ויאפשרו למורים לפתח יכולות ופרטיקות של הוראה דיאלוגית. בכל מרחב כזה ישנם כמה מרכיבים ושלושת המרחבים משפיעים זה על זה (ראו שרטוט).

מרחב הוראה-למידה – עוסק בהתרחשות בשיעורים ומתרכז במורה ובתלמידים כדמויות המפתח לניתוח. מרחב זה ניתן להבנה דרך ניתוח של שלושה מקטעים:

1. השיח – כלומר ניתוח של השיח בכתה, סוג השאלות שנשאלות, אופן הדיבור, סדר הדוברים, משך הזמן שבו הדוברים מדברים ועוד.
2. יחסים – ניתוח מערכות היחסים בכתה, תחושת הביטחון והאווירה. מרכיב זה חיוני ליצירת אווירה מאפשרת דיאלוג אמיתי בכתה.
3. הבניית הידע – ניתוח הדרכים בהן נבנה ידע. האם הידע פתוח או סגור? מי מביא את הידע לכתה ומי שותף להבנייתו?

מרחב הכלים (Instruments) – עוסק בכלים השונים (מחשבתיים ופרקטיים) המאפשרים למידה דיאלוגית מתוך הבנה שלכלים אלה יש משמעות מכרעת על איכות הדיאלוג המתקיים בכתה. במרחב זה חמישה מקטעים:

1. מטרות – מחקרים מעידים על קושי ביכולת לקיים דיאלוג כאשר המטרות סגורות ומוכתבות מבחוץ. על המורה לחדד את מטרותיו ולראות שהוא משאיר מרחב לדיאלוג אמיתי ופתוח בכתה.
2. תכנון משימות – הבניה של משימות לימודיות המעודדות דיאלוג וחשיבה.
3. כלים לשיחה – עיצוב מודע ומתוכנן של צורת השיח בכתה כך שהיא תעודד דיאלוג. יישום כלי שיחה מובנים בתוך תהליכי הלמידה.
4. ארגון הכתה – סידור הכתה בצורה המעודדת דיאלוג, כולל צורת הישיבה, חלוקה לקבוצות למידה ומבנה דינמי המאפשר צורות מגוונות של שיח.
5. הערכה – הכותבים קוראים לפיתוח הערכה דיאלוגית המותאמת לשיטת למידה שכזו, מותחים ביקורת על מבחני סטנדרט רבי סיכון וממליצים על שיטות הערכה חדשניות הכוללות חשיבה ומשוב קבוצתי וביטוי בע"פ.

מרחב האמונות והנחות המוצא (Assumptions) – עוסק באמונות המוצהרות והסמויות של השותפים לדיאלוג ושל המוסדות. רעיונות ואמונות אלה נמצאים בבסיס התהליכים המתקיימים בכתה ומודעות אליהם יכולה להדגיש את ההזדמנויות והמגבלות של הדיאלוג. למרחב זה שלושה מקטעים:

1. אמונות – אמונות בנוגע ללמידה, ליכולות ולתפיסה חברתית. חוקרים רבים קוראים לתפיסה ביקורתית ומודדת של האמונות הסמויות של מורים ותלמידים תוך התייחסות למרכיבים חברתיים וכלכליים.
2. מטרות רחבות – מהן מטרות החינוך? האם הדיאלוג מהווה רק כלי למטרות אחרות של הישגים למשל או שהוא מטרה בפני עצמו?. שאלות אלה מחייבות בירור והסכמה מודעת.
3. נורמות – נורמות הוכחו כמרכיב חיוני להבנה ועיצוב של המתרחש בכתה. חלקן סמויות ונגזרות מאמונות וערכים, אולם ניתן להפכן לגלויות, מדוברות ומוסכמות. חלק מהגישות הדיאלוגיות רואות בנורמות את המרכיב המרכזי המאפשר הוראה דיאלוגית.

הכותבים בוחנים שתי תכניות גדולות ומצליחות של חינוך דיאלוגי ומנתחים אותן על פי המודל שהוצג כאן. המודל הוא כלי יעיל להשוואת תכניות והבנתן, הם קובעים. הם מציעים מודל זה לשימוש בהכשרת מורים, אשר תסייע למורים ללמוד כיצד להיות מורים "דיאלוגיים"