כיצד ניתן להשתמש במדדים מגוונים להערכת איכותו של בית הספר?

בעשורים הקודמים התבססו בארצות הברית ובמדינות אחרות בעולם על מערכות למדידה והערכה של איכות בית הספר. מערכות אלו בחנו את הישגי התלמידים במבחנים סטנדרטיים. הן נועדו  לאפשר 1) פיקוח של הדרג הממונה על כלל בתי הספר; 2) יידוע של כלל הציבור אודות מצב בתי הספר; ו-3) זיהוי ומתן סיוע לבתי ספר שזקוקים לכך. המערכות הללו ניצבות בשנים האחרונות בפני ביקורת, שבמרכזה הטענה כי הן אינן מציגות תמונה שלמה של איכות בית הספר, על שלל היבטיה. בנוסף, נמצא שמדידה כזו גורמת להשלכות שליליות לא מכוונות, שכן היא מובילה מורות ומורים להתמקד בהוראה לקראת המבחנים, על חשבון מטרות מרכזיות של עבודתם כגון הרחבת הידע של התלמידים, הקניית כישורים ומיומנויות והנחלת ערכים.

במאמר המתואר כאן מציגים גגנון ושניידר גישה חדשה להערכת איכות בית הספר, וממצאים ממחקר גישוש, שבחן את הגישה. הגישה, שנקראת "מעבר לתוצאות המבחנים" (Beyond Test Scores), פותחה במחוז חינוך עירוני בגודל בינוני בארצות הברית בשנת הלימודים 2015-2014, ונבחנה בו. במחוז חינוך זה אוכלוסייה מגוונת מבחינה אתנית, ממעמד חברתי-כלכלי בינוני-נמוך. גורמים מהנהלת מחוז החינוך עבדו בשיתוף עם החוקרים בפיתוח הגישה. הגישה נבנתה תוך הסתמכות על נתונים מנהליים שסופקו מטעם המחוז, וכן על בסיס שני סקרים עצמאיים – אחד שהועבר למורות ולמורים במחוז ואחד שהועבר לתלמידים.

תהליך הפיתוח של הגישה כלל מספר שלבים:

• איתור גורמים (factors) אפשריים, המעידים על איכות בית הספר. החיפוש אחר גורמים אלו נערך בספרות האקדמית, ועל בסיס סקרים קיימים. תהליך זה הניב עשרות רבות של גורמים אפשריים.
• סינון של המדדים וחיבור של מדדים דומים, אשר אחריו נותרו 32 גורמים מרכזיים.
• ניתוח הגורמים ומיונם ל-16 קטגוריות מרכזיות, שאוחדו לבסוף לחמש קטגוריות על.
• בשלב האחרון נערכו עשר קבוצות מיקוד בהשתתפות צוותי חינוך והורים, על מנת לבחון את הקטגוריות ולהתאימן במקרה הצורך.

התוצר של התהליך הזה היה מדד המורכב מחמש קטגוריות על:

• הוראה וסביבת הלמידה: קטגוריה זו כללה את מוכנות המורות והמורים להוראה, את מדד האמון בינם לבין ההנהלה, יעילותם הפדגוגית של המורים, מידת העניין שהם הביעו בתלמידיהם, תחלופת מורים, פיתוח מקצועי, ואת המנהיגות באמצעות דוגמה אישית שהפגינה שכבת ההנהלה בבית הספר.
• תרבות בית הספר: קטגוריה זו כללה את תחושת הבטחון של התלמידים, מדד האלימות המבוצעת על ידי תלמידים, מדד תמיכת העמיתים לה זוכים התלמידים, תחושת שייכות, טיב מערכות יחסים בין מורים לתלמידים, היעדרויות, ומדד לחץ אקדמי.
• משאבים בית ספריים: קטגוריה זו הורכבה ממידת החשיפה של תלמידים לכיתות אומנות, מגודל כח העזר החינוכי, משיעור היועצות והיועצים החינוכיים לכל תלמיד, ממספר תלמידים בכיתה וגודל פיסי של הכיתות, מעורבות הורית, ומעורבות קהילתית.
• הישגים אקדמיים: בקטגוריה זו נכללו תוצאות מבחנים סטנדרטיים וכן מעורבות תלמידים, יכולתם לפתור בעיות והערכתם את הלמידה.
• ערכים ושלומות: קטגוריה זו כוללת מדד הערכה למגוון, חוסן, חשיפה לאמנות, השפעה חיובית על הסביבה, ופעילות גופנית.

במחקר הגישוש, שנערך בשמונה בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים במחוז החינוך המדובר, נבחנו שתי שאלות מרכזיות: ראשית – נבחנו נקודות השוני והדמיון בין הגישה החדשה לבין גישות קיימות להערכת איכות בית ספרית, ברמה הלאומת והמקומית. שנית, נבחן האם קיים בגישה החדשה קשר ישיר וחזק בין תוצאות מדידת האיכות הבית-ספרית, לבין מדדים כלכליים-חברתיים של אוכלוסיית התלמידים בבית הספר, וכן הקשר בין איכות בית הספר לבין המוצא האתני של התלמידים בבית הספר. החוקרים מציינים שקשרים כאלו קיימים במדדים הקיימים והם מעידים על אי היכולת להכיר באיכויות של בתי ספר המשרתים אוכלוסיות מרקע חברתי-כלכלי נמוך יותר.  

ממצאי מחקר הגישוש מצביעים על כך שמערכת המדדים החדשה מצליחה למדוד היבטים רבים יותר של איכות בתי הספר, ממערכות המדידה הקיימות. החוקרים הדגישו את האפשרות למדוד באמצעות מערכת המדידה החדשה את ההזדמנויות ללמידה[1] ואת המאפיינים החברתיים והרגשיים של הלמידה בבית הספר.   

בבחינת הקשר בין המדד החדש לבין הרקע החברתי-כלכלי והמוצא האתני של התלמידים בבית הספר, נמצא כי הקשר עדיין קיים, וכי עוצמתו הסטטיסטית בינונית (0.44). עם זאת, הקשר שנמדד היה חלש בהרבה מאשר הקשר בין הרקע החברתי-כלכלי לבין המדדים הקיימים, בהם עוצמת הקשר מגיעה ל-0.92-0.76.

גגנון ושניידר מסכמים כי המחקר מחזק את הקריאה לשינוי השיטה הנוכחית של הערכת בתי ספר. זאת משום שהמחקר מדגים שגישה חלופית להערכה הקיימת, כזו המספקת מידע על היבטים מגוונים יותר של  הפעילות בבית הספר, היא אפשרית ומועילה.

[1] הבט זה קשור למשאבי בית הספר, לתמיכה מהקהילה, ולתרבות בית ספרית, ומשקף את היכולת של תלמידים להפיק את המירב מהלמידה, בלי תלות במוצאם. כלומר, זהו הבט הבוחן הוגנות בחינוך.