מנהיגות חינוכית משתפת בשעת משבר (4)

במאמר זה החוקר מתאר כיצד העולם הישן של הניהול המודרני, שבו החלטות מתקבלות על סמך נוסחאות לאסטרטגיה, לפיננסים ולמנהיגות, כשל בסדרה של אירועים במאה ה־21, שבמהלכם נחשפו בו חולשות קטלניות. בתפיסת הניהול המודרני החלטות מתקבלות על סמך דעתם של מומחים, ומתקיימת האצלת סמכויות וחלוקת תפקידים כלפי מטה. החוקר טוען כי בעבר הבטיחה תפיסת ניהול זו התקדמות דרך מדע, יעילות ותבונה, אך במשברים הדינמיים והגדולים שהעולם מתמודד עימם כיום, היא כושלת בעיקר בהיבטי האמינות והמהימנות של המנהיגים במערכת ובשל הקושי לסמוך על דעתם של מומחים מוכשרים נבחרים במצבים של אי-ודאות קיצונית. לכן הוא טוען שתהליך יצירת המדיניות חייב להיות תחת פיקוחו של הציבור ושל קהילות המומחים. הוא מציע מעבר לשיטת ניהול שבה כדי לחזות, לאבחן ולתכנן פעולות להתמודדות עם האתגרים הבוערים ביותר, קובעי המדיניות יוצרים קואליציות גדולות של אזרחים, חברות, ארגונים, חברות וממשלות, ומחפשים שיטות ופתרונות טובים יותר שקיימים וזמינים בשטח. החוקר תופס את החינוך ואת המנהיגות החינוכית כבסיס לשינוי התפיסות הקיימות לגבי קביעת מדיניות בעת משבר. מכאן הוא מגיע לתובנה שיש להניע מאמץ רחב לשינוי הפרדיגמה של קבלת ההחלטות המדיניות בעת משבר באמצעות תהליך חינוכי וקבלת השראה מהמנהיגות החינוכית שמוגדרת כתהליך ארוך טווח של למידה ופיתוח. החוקר מסביר שניהול משברים וקבלת החלטות מדיניות על סמך התפיסה של מנהיגות חינוכית יביאו לכך שהיכולות והפוטנציאל של כלל המשתתפים ישתפרו. מנהיגות חינוכית היא צורה ספציפית של מנהיגות שיכולה להיבנות במשותף על ידי קבוצת אנשים בכל פרויקט או ארגון. החוקר מציע להבין מנהיגות חינוכית כתהליך המתקיים בקבוצות ומאופיין בתכונות אלה:

• ביצוע המשימות נקבע על ידי מערכת הערכים של הקבוצה, הארגון או המדינה ומאפשר קבלת החלטות המבוססת על ערכים, במקום החלטות המבוססות על אינדיקטורים שמקורם מחוץ לארגון.
• הפוטנציאל של מנהיגות חינוכית אינו קשור לכריזמה או לחזון של מנהיג אחד אלא ליכולת של הארגון להגביר את השתתפות חבריו בתהליכי קבלת ההחלטות והלמידה.
• מנהיגות חינוכית מאפשרת ליצור קהילת לומדים על ידי שיתוף של השכל והרגש, חוויות קודמות ורגישות לתנאי התפעול ולאנשים אחרים ותוך פנייה בו־זמנית לערכים המקובלים בקהילה נתונה.

החוקר מציע מסגרת עבודה לקביעת מדיניות בתנאים מורכבים של משבר, הכוללת ארבע רמות: 1. הסביבה החברתית-פוליטית המקדמת קביעת מדיניות; 2. החלטה על הכיוון האסטרטגי שיש לנקוט בהתאם למה שזוהה בשלב הקודם. כיוון זה מגדיר באופן רחב את המדיניות; 3. גזירת עקרונות ארגוניים ומדדים ליישום המדיניות; ו־4. הגדרת שיטות תפעול הנדרשות ליישום המדיניות ברמת המוסד כדי לתרגם את מימוש המדיניות להקשר המקומי ולתוכניות פעולה ספציפיות.

החוקר מדגיש כי פעולה במסגרת עבודה זו צריכה להיות מושתתת על אותנטיות, אינטר־דיסציפלינריות, שוויון ושוויוניות, רפלקטיביות והתחשבות בהקשר, חשיבה ביקורתית וחשיבה דמוקרטית. יישום השינוי בתפיסת המנהיגות מתאפשר על ידי ביזור ודמוקרטיזציה של תהליך הניהול וההובלה.

החוקר מסכם באמירה שיישום שינוי תפיסתי זה בקבלת ההחלטות המדינית מתחיל בשינוי תפיסת הניהול של בתי הספר – מצורת הניהול המודרנית לצורת ניהול דמוקרטית שבה מובאים בחשבון מנהיגים לא־פורמליים לצד מנהיגים פורמליים ובה כל חברי קהילת בית הספר נדרשים להשתתף בקבלת ההחלטות ובדיאלוג לגביהן.