השתתפות בפעילות ספורט באופן קבוע היא אחת הדרכים היעילות ביותר לשמירה על בריאות תקינה בכל גיל, ונמצאה קשורה גם לשיפור בבריאות הנפשית והפיזית של ילדים ונוער. במאמרים שיסוכמו בעמודים שלהלן נסקר הידע האמפירי המצוי בספרות האקדמית בנושא ההשפעות המיטיבות של פעילות גופנית כזו במגוון תחומים. במאמר הראשון מוצגת סקירה שיטתית של הספרות האקדמית-אמפירית בנושא התרומה של עיסוק בספורט לרווחתם הנפשית והחברתית של ילדים ושל בני נוער. המאמר השני כולל סקירה מטא־אנליטית של המחקר האמפירי בנושא השפעתה של פעילות גופנית סדירה או תקופתית על הביצועים האקדמיים של תלמידים בגילים 18-6.
המלצות מרכזיות ליישום
השתתפות בפעילות ספורט באופן קבוע היא אחת הדרכים החשובות ביותר לשמירה על בריאות תקינה בכל גיל. העדויות הרבות במחקרים על השפעות חיוביות אלו הביאו בשנת 2008 לפרסומן של הנחיות מפורטות לגבי הכמות והעצימות של הפעילות הגופנית המומלצת לכל גיל. יתרה מכך, פעילויות ספורט תורמות גם לרווחה הנפשית, לבריאות הנפשית וליכולות החברתיות של המשתתפים בהן, אם כי המחקר בתחומים אלו פחות רחב ומקיף.
במאמר שיתוקצר בעמודים שלהלן רייצ'ל איים ושותפיה לכתיבה הציגו סקירה שיטתית של הספרות האקדמית-אמפירית בנושא התרומות של מעורבות בספורט לרווחתם הנפשית והחברתית של ילדים ושל בני נוער. בסקירה נכללו מאמרים מחקריים עם תוכן רלוונטי לנושא שפורסמו בין השנים 2012-1990, ושעברו ביקורת עמיתים בשפות אנגלית, צרפתית, ספרדית וגרמנית.
מכל אחד מהמחקרים שנסקרו נאסף מידע על שיטת המחקר והמתודולוגיה שלו, גודל המדגם, ההרכב האתני של המשתתפים, גילם, מטרת המחקר, סוגי הספורט שנבחנו, משתני פעילות פיזית נוספים, התיאוריה שעליה התבסס המחקר וכן ממצאים מרכזיים באשר לתוצאות הפסיכולוגיות והחברתיות שיש למעורבות בספורט. כמו כן נאספו נתונים על האיכות של כל מחקר, למשל התוקף החיצוני והפנימי שלו והטיות אפשריות.
ממצאי הסקירה הצביעו על כך שהקשר בין השתתפות בספורט לבין בריאות נפשית ויכולות חברתיות הוא מורכב ומושפע ממגוון גורמים אישיים, חברתיים וסביבתיים. עם זאת, במאמרים שנסקרו נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין השתתפות בספורט לבין מגוון תוצאים[1] חיוביים: תפיסה עצמית חיובית, פחות סימפטומים של חרדה ושל דיכאון, מצב רוח חיובי ורגולציה רגשית טובה, כישורים חברתיים טובים, הגברת תחושת השייכות והתמיכה החברתית והפחתת התנהגויות בסיכון וצריכת חומרים מסוכנים.
בין הגורמים שנמצאו כמשפיעים על הקשר בין השתתפות בספורט לבין המדדים החברתיים והנפשיים שנבחנו, ניתן למנות גורמים אישיים כמו גיל (המשפיע על סוגי הפעילויות הזמינות), מגדר (המשפיע על הפעילויות הזמינות והמקובלות חברתית וכן על היחס החברתי לעיסוק בספורט), מוטיבציה והנאה מספורט, יכולות גופניות, תפיסת מסוגלות עצמית בתחום הספורט ועוד.
עוד עלה בסקירה כי גם גורמים חברתיים משפיעים על קשר זה. הכותבים ציינו כי מידת התמיכה של המשפחה בעיסוק בספורט, מערכות היחסים עם העמיתים לפעילות וכן הדינמיקה החברתית, הנורמות החברתיות והאקלים הארגוני בתוך הקבוצה – כולם משפיעים באופן משמעותי על הקשר בין ספורט לרווחתו האישית של הפרט.
לבסוף קיימים גם גורמים סביבתיים המשפיעים על העיסוק בספורט בכלל ועל הדרך שבה עיסוק זה משפיע על פרטים. כך למשל, חשובה הגישה לסביבה בטוחה ותומכת לאימונים ולתחרויות; חשובה הזמינות של פעילות הספורט, גם מבחינת גובה התשלום עליה; חשובים המשאבים הקהילתיים המושקעים בפעילויות הספורט השונות, וחשובה הגישה של מקבלי החלטות לפעילויות ספורט והתקצוב שלהן.
המאמר מציין כי היכולת לקבוע את האופי ואת הכיוון של הקשר בין השתתפות בספורט לבין מדדי בריאות מוגבלת מכיוון שרוב המחקרים המזוהים היו חצי-אמפיריים או תיאוריים ולא מחקרים ניסויים או מחקרי אורך. במילים אחרות, הקשר שנמצא בין המשתנים היה מתאמי, ולא הוכח קשר סיבתי ביניהם.
בהתבסס על המידע ועל הקשרים שנמצאו בסקירה השיטתית, פיתחו איים ועמיתיה מודל מושגי של בריאות דרך ספורט. המודל מבוסס על שלוש קטגוריות עיקריות של תוצאים: פיזיולוגית, פסיכולוגית וחברתית, ועל שתי קטגוריות משניות: פיזיולוגית-פסיכולוגית – שילוב בטים פיזיים ופסיכולוגיים; ופסיכו־סוציאלית – שילוב היבטים פסיכולוגיים וחברתיים. המודל מתאר את הקשר בין התוצאים הפסיכולוגיים, הפסיכו־סוציאליים והחברתיים ואת הקשרים החיוביים שלהם עם ההשתתפות בספורט על פי מה שדווח בספרות המדעית.
תובנות מעשיות שניתן להפיק מהמאמר
[1] לפי האקדמיה ללשון עברית המילה "תוצאים" היא צורת הביטוי העברי ל"אפקטים".
הישגים לימודיים ופעילות גופנית: מטא־אנליזה[1]
פעילות גופנית תקופתית ופעילות גופנית קבועה קשורות שתיהן לשיפור בבריאות הגופנית והנפשית של ילדים ושל נוער. ידוע גם כי פעילות גופנית יכולה להשפיע על הביצועים האקדמיים של תלמידים, אך עדיין לא ברורה מהות היחסים בין המשתנים השונים וכיצד בדיוק הקשר בין פעילות גופנית לביצועים האקדמיים מתקיים. כמו כן, אין בנמצא עדיין מידע מספיק מבוסס לגבי אילו פעילויות גופניות יעילות ביותר לשיפור הביצועים האקדמיים.
כדי לרכז את המידע הקיים בספרות ולבחון את עוצמת העדויות באשר להשפעתה של פעילות גופנית על הישגים לימודיים, ערכו אלברז-בואנו ועמיתיו סקירה מטא־אנליטית של המחקר האמפירי בנושא. בסקירה נכללו מאמרים שפורסמו (באנגלית או בספרדית) בין השנים 2005 ל־2016 (מועד פרסום הסקירה) ושעסקו בהשפעתה של פעילות גופנית סדירה או תקופתית על הביצועים האקדמיים של תלמידים בני 18-6. כדי לאפשר את ביצוע המטא־אנליזה, כללה הסקירה רק מחקרים עם קבוצת ביקורת בהצבה רנדומלית או מחקרים שהיו להם תוצאות לפני הפעילות ולאחריה.
לאחר איסוף הנתונים מכלל המחקרים, ערכו הכותבים ניתוח סטטיסטי שחיבר את ממצאי המחקרים לכדי שורת ממצאים בעלי ביסוס סטטיסטי חזק. בסך הכול, השתתפו בכל המחקרים 10,205 ילדים מרקעים שונים ובעלי מאפיינים שונים. הממצא המרכזי היה כי פעילות גופנית, במיוחד כזו הנערכת בתוך ההקשר הבית ספרי וכחלק מתוכנית הלימודים, הביאה לשיפור קל אך מובהק בהישגים הלימודיים של המשתתפים בה. השיפור היה מובהק ביותר בתחומי המתמטיקה והקריאה, ומובהק פחות בציון הכללי.
ממצא נוסף שעלה מן הסקירה היה שתוכניות התערבות המבוססות על פעילות גופנית – הן כאלו המובלות על ידי מומחה חיצוני, הן כאלו המובלות על ידי מורים – הביאו לשיפור ההתנהגות בכיתה אצל משתתפיהן. תלמידים שהשתתפו בהתערבויות הראו רמה גבוהה יותר של ריכוז, השתתפות רבה יותר בדיונים הכיתתיים והימנעות רבה יותר מהסחות דעת. הכותבים ציינו כי השפעה זו הייתה משמעותית ומובהקת יותר אצל ילדים בגילים צעירים יחסית (11-6) בהשוואה לילדים מבוגרים יותר (18-12).
הכותבים ציינו כי תוכניות התערבות בעלות מאפיינים מסוימים היו אפקטיביות יותר מאחרות בשיפור ההישגים של תלמידים שהשתתפו בהן ושל התנהגותם בכיתה. לדוגמה, תוכניות התערבות ארוכות יותר, שארכו מעל 12 שבועות, היו בעלות השפעה רבה יותר מאשר תוכניות התערבות קצרות. כמו כן, תוכניות התערבות שהתמקדו בילדים המתמודדים עם עודף משקל היו אפקטיביות יותר מאשר אלו שכוונו לכלל הילדים.
הכותבים ציינו כי איכות המחקרים שהשתתפו בסקירה הייתה בדרך כלל נמוכה (תוקף פנימי וחיצוני, הטיות וכד'), וכי מחקרים אלו הדגימו על פי רוב קשרים מתאמיים ולא־סיבתיים. מלבד זאת, הייתה גם שונות רבה בין המחקרים השונים. בהתחשב בכך, יש צורך במחקרים נוספים בעלי מערכי מחקר מתוחכמים יותר כדי לבסס קשר סיבתי בין ההשתתפות בפעילויות ספורט או בתוכניות התערבות לבין השיפור בהתנהגות ובהישגים בכיתה.
שלוש תובנות מעשיות מהמאמר
מאחורי הסקירות היומיות עומד צוות מסור ומקצועי, שמייצר תוכן רלוונטי עדכני ואיכותי. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לצוות הסקירה היומית על היותם חלק מפרויקט משמעותי זה, ועל השותפות המאפשרת יצירה והפצה של ידע מחקרי איכותי מידי יום.
התוצרים מתקופת הקורונה מבוססים על עבודה משותפת של חוקרים וחוקרות רבים ממוסדות אקדמיים שונים ברחבי הארץ. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לחוקרות והחוקרים על השותפות וההתגייסות לתמיכה בהתמודדות של מערכת החינוך עם משבר הקורונה, ועל הנכונות לתרום מזמנם ומומחיותם עבור גיבוש המסמכים המוצגים באתר זה.
תודה מיוחדת לגב' אריאלה טבצ'ניק ברודאי על ריכוז הפרוייקט וליושבות הראש של הקבוצות ד"ר ענת כהן, ד"ר דפנה קופלמן-רובין, פרופ' לילי אורלנד-ברק, פרופ' יהודית דורי ופרופ' הללי פינסון על ההובלה.
ניהול קבוצות העבודה והמחקרים: ד"ר אודט סלע, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
מנהלת הפיתוח: ענבר בוברובסקי, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
קונספט דיגיטלי, עיצוב ופיתוח האתר: ד״ר רון דביר ובר דביר
