כיצד ניתן לקדם תקשורת מיטבית בין מורה לתלמידים?

איזו תרומה יש למערכת היחסים בין מורה לתלמיד לתהליך הלמידה? אילו התנהגויות של מורות ומורים מביאות לשיפור במערכת היחסים עם התלמידים? שאלות אלו, שהחוקרים מציינים שהן נשאלות עוד מימי אפלטון וסוקרטס, נבחנות במחקר זה דרך סקירת הרעיונות המשולבים בתיאורית הפסיכולוגיה החיובית מצד אחד, ובתיאוריית המטרה הרטורית וההתנהגותית (Rethorical and Relational Goal Theory) מצד שני.

גישת הפסיכולוגיה החיובית (Positive Psychology) צברה פופולריות בשני העשורים האחרונים. בתמצית, גישה זו שואפת לאתר את הגורמים הפסיכולוגיים המניעים בני אדם באופן חיובי ולחזקם. זאת כחלופה לגישה המסורתית, השואפת לאתר את הגורמים המעיקים על האדם ולסייע בהתמודדות עימם. קסי ודרכשן, מחברי המאמר, מציגים את הרעיונות של הפסיכולוגיה החיובית בהקשרם החינוכי. הם מסיקים כי תקשורת חיובית בין מורה לתלמידים כוללת שלושה מרכיבים מרכזיים: 1) התנסות חיובית במפגש; 2) הדגשת המאפיינים האישיים החיוביים של המורה ושל התלמיד; ו-3)  הסדרת התקשורת בהקשר חיובי, למשל במסגרת שבועית של שיחה על נושא מסוים. הנחת היסוד היא שתקשורת ידידותית בין המורה לתלמיד יוצרת אקלים כיתה מיטבי, ושאקלים כזה מגביר את הסיכוי שתלמידים יחוו רגשות חיוביים שמהווים את הליבה להצלחה בהוראה ולמידה. בשורה התחתונה, ההנחה היא שבסביבה שמתבססת על קשרים ידידותיים, הן תלמידים, הן מורות ומורים, יוכלו לשגשג.

במקביל, בחנו החוקרים גם את ההשלכה של תיאוריית המטרה הרטורית וההתנהגותית (Rhetorical and Relational Goal Theory) על פעולותיהם של מורים כפי שהיא מבוטאת במחקרים. על פי התיאוריה, למורים כמו גם לתלמידים ישנן מטרות (Goals) בתקשורת בין-אישית. מטרות המושגות באמצעים מילוליים (Rhetorical) – כגון הפגנת הומור או התנסחות בהירה. במקביל, ישנם גם אמצעי תקשורת בלתי מילוליים (Relational), כגון שפת גוף המעידה על פתיחות וקרבה. על פי התיאוריה, ככל שירבו מורות ומורים להשתמש בשני סוגי אמצעי התקשורת ביעילות, הם יעבירו את המסרים לתלמידים באופן יעיל יותר. וככל שהתקשורת והאווירה יהיו טובות יותר, כך גדל הסיכוי שהלומדים יפיקו תועלת רבה יותר מתהליך הלמידה, ושהישגיהם ישתפרו. השפעות חיוביות אלה עשויות לבוא לידי ביטוי בלמידה, ברמת העניין, במידת המעורבות ומידת המוטיבציה וההישגים של התלמידים. 

מחברי המאמר ציינו שלתקשורת הבין-אישית בין מורה לתלמיד תפקיד חשוב בתהליך הלמידה, גם מטעמים קוגניטיביים (תלמיד יבין טוב יותר את מה שהוסבר טוב יותר) וגם מטעמים רגשיים (תלמיד ילמד בקלות רבה יותר אם האווירה בכיתה תהיה נעימה יותר). כלומר, תקשורת מיטבית בין מורה לתלמידים עשויה לסייע לשני הצדדים לבנות תנאי למידה נאותים, ליצור סביבת למידה מיטבית ולאפשר חווית למידה חיובית.

על פי המחקרים שנסקרו במאמר, הפעולות שמורות ומורים עשויים לבצע על מנת ליצור מערכות יחסים טובות יותר בכיתה כוללות: תשומת לב לאופן הדיבור שלהם עם התלמידים, ובייחוד למישוב שלהם; הקשבה לדברי תלמידים ולשאלותיהם; שאילת שאלות, שתפקידן להפעיל את התלמידים; ושינוי התפיסה של תפקיד המורה מניהול כיתה, לניהול מערכות יחסים. בהמשך לתיאוריות שנסקרו, הדגישו החוקרים שתקשורת בין-אישית חיובית באה לידי ביטוי בתקשורת מילולית ובתקשורת בלתי מילולית. במילים אחרות, על מורות ומורים לשים לב גם למסרים הלא מילוליים שהם מעבירים לתלמידים.

בתרשים מוצגות פעולות מרכזיות שמורות ומורים עשויים לנקוט לצורך קידום תקשורת בין-אישית חיובית עם התלמידים ולקידום אווירה לימודית מיטבית בכיתה: