נושא הסביבה ומשבר האקלים נמצא בראש סדר היום התקשורתי העולמי. השאלה כיצד מלמדים תלמידים לחיות בעולם במשבר אקלים וכיצד נושא זה משתלב במערכות חינוך בעולם ניצבת על הפרק. הסקירה היומית של לשכת המדען הראשי מציגה שני מאמרים שבוחנים באילו אופנים חודר הנושא הסביבתי אל תוך תכניות הלימוד ומערכות החינוך. המאמר הראשון מציג מודל, מבוסס מערכות יחסים, להתמודדות עם מידע מדעי ומורכב, המאפיין את השיח אודות משבר האקלים. המאמר השני סוקר 119 מחקרים אודות תכניות לחינוך סביבתי וממפה את סוגי התכניות והתוצרים החינוכיים שהן מניבות.
במאמר שהתפרסם בכתב עת אקדמי העוסק בחינוך סביבתי טוענים קבוצה של חוקרים, בהובלת קסס-ג'וניור, כי תקופת המגפה העולמית מלמדת אותנו מספר שיעורים גם בכל הנוגע לחינוך סביבתי. לשיטתם, האירועים של השנתיים האחרונות הראו שאין זה נבון להותיר את הציבור כצרכן פאסיבי של מידע מדעי, מקצועי או טכני. הדבר נכון כאשר הנושא הוא חבישת מסכות או חיסונים, וגם כאשר הנושא הוא משבר האקלים, הגורמים לו ומה ניתן לעשות בקשר אליהם.
החשיבות של הציבור כצרכן מידע בעל יכולות קשורה גם ביכולת של ציבורים שונים וקהילות שונות לבחור כיצד ליישם פתרונות לבעיות שהם ניצבים מולם, בהתאם לאורחות חייהם. כך, חברי קהילות שונות עשויים להציף כלפי "מעלה", לממשל או למומחים מטעמו, צרכים וקשיים בהתמודדות עם המשברים השונים.
נשאלת השאלה כיצד ניתן לסייע לציבור (ולתלמידים) להפוך למפרש ומיישם פעיל של מידע וידע בנוגע למשברים? קסס-ג'וניור וחבריו מציגים מודל מבוסס מערכות יחסים (Relational Model) שמיועד להתמודד עם תקשורת בעת משבר (Risk Communication). יישום המודל מבוסס מערכות היחסים נעשה באמצעות סדנה המועברת לציבור הרחב. הסדנה מתוארת על ידי קסס-ג'וניור ושותפיו ככוללת מספר מרכיבים מרכזיים:
במאמר מתואר מקרה בוחן שבו יושם המודל מבוסס מערכות היחסים לתקשורת בעת משבר בהקשר הכיתתי. המודל יושם פעמיים: פעם אחת בהקשר של משבר האקלים, ופעם שנייה בהקשר של משבר הקורונה (בלמידה מרחוק). הסדנה לוותה בשיחות פתוחות עם התלמידים, כמו גם בשאלון קצר בו הם נשאלו (לפני ואחרי ביצוע הסדנה) על תפיסותהם לגבי המשברים. מניתוח הקלטות השיחות עולה כי התלמידים הפכו את המסרים הטכניים והמדעיים ל"שלהם". הם "תרגמו" את המסרים לשפה היומיומית בצורה שהמומחים ואנשי הממשל מתקשים (ולדעת הכותבים, יתכן שלא יכולים) לעשות. הם הפכו למעשה למעין סוכנים של העברת ידע מדעי. מניתוח השאלונים נראה כי הביטחון שלהם בהבנת המשבר עלה משמעותית (אם כי יש לציין כי נותר נמוך).
חינוך סביבתי (Environmental education) כולל פעילויות חינוכיות מסוגים שונים ובדיסציפלינות שונות שהמשותף ביניהם הוא המטרה: ללמד כיצד סביבות טבעיות מתנהגות ומתפקדות, וכיצד יכולים בני אדם להשפיע על תפקודים והתנהגויות אלה. טבעו הרב-תחומי והמעט אקלקטי של התחום מוביל לכך שקיימות מספר רב של תכניות לימוד, מערכי מחקר ומדדי הצלחה לחינוך סביבתי. המאמר שלפנינו סוקר את הספרות האקדמית בנושא, בדגש על מחקרים אמפיריים שבחנו תוצאות של חינוך סביבתי.
במסגרת המאמר נסקרו 119 מאמרים שעסקו בחינוך סביבתי בבית הספר, שפורסמו בכתבי עת מדעיים בין השנים 1994-2014 ועברו ביקורת עמיתים. ממצא מעניין אחד הוא שכמות המאמרים שפורסמו גדלה מאוד עם השנים – כמעט חציים פורסמו בין 2009-2013. ממצא נוסף הוא שרוב גדול של המחקרים (78%) הם בעלי מערך מחקר חצי ניסויי, עוד 7% מחקרי מקרה, ושאר שיטות המחקר מתחלקות ב-15% שנותרו. כלי המחקר המובילים כוללים שאלונים מובנים (82%) ראיונות (29%) תצפיות (19%) וניתוח עבודות של התלמידים (13%).[1] אורך התוכנית הנחקרת נע בין פחות מחודש (15%), חודש עד חצי שנה (76%), חצי שנה עד שנה (12%) ומעל שנה (6%).
המאמרים שנסקרו דיווחו על שורה ארוכה של תוצאות חיוביות לתכניות החינוכיות שנחקרו. כותבי הסקירה זיהו 121 תוצרים ייחודיים של תכניות לחינוך סביבתי. לאחר בחינת התוצרים השונים, קיבצו החוקרים את התוצרים לכדי 5 אשכולות:
באופן לא מפתיע, רוב גדול של המאמרים (94%) דיווחו על תוצאות חיוביות של התכנית שנבחנה לפחות בתחום אחד. חלק קטן יותר של המאמרים (כ-40%) דיווחו על היעדר השפעה (Null result) בתחום אחד לפחות.
[1] סכום האחוזים גדול מ-100% כיוון שחלק מהמחקרים השתמשו ביותר מכלי מחקר אחד.
מאחורי הסקירות היומיות עומד צוות מסור ומקצועי, שמייצר תוכן רלוונטי עדכני ואיכותי. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לצוות הסקירה היומית על היותם חלק מפרויקט משמעותי זה, ועל השותפות המאפשרת יצירה והפצה של ידע מחקרי איכותי מידי יום.
התוצרים מתקופת הקורונה מבוססים על עבודה משותפת של חוקרים וחוקרות רבים ממוסדות אקדמיים שונים ברחבי הארץ. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לחוקרות והחוקרים על השותפות וההתגייסות לתמיכה בהתמודדות של מערכת החינוך עם משבר הקורונה, ועל הנכונות לתרום מזמנם ומומחיותם עבור גיבוש המסמכים המוצגים באתר זה.
תודה מיוחדת לגב' אריאלה טבצ'ניק ברודאי על ריכוז הפרוייקט וליושבות הראש של הקבוצות ד"ר ענת כהן, ד"ר דפנה קופלמן-רובין, פרופ' לילי אורלנד-ברק, פרופ' יהודית דורי ופרופ' הללי פינסון על ההובלה.
ניהול קבוצות העבודה והמחקרים: ד"ר אודט סלע, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
מנהלת הפיתוח: ענבר בוברובסקי, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
קונספט דיגיטלי, עיצוב ופיתוח האתר: ד״ר רון דביר ובר דביר
