מהו אקלים בית ספרי חיובי ומהו אקלים שלילי?

איזו השפעה עלולה להיות למיקום היחסי של תלמיד בכיתה, מבחינת הישגיו הלימודיים, על הסיכויים שינקוט באלימות? שאלה זו נבחנה על ידי צוות חוקרים איטלקי, ומסקנותיהם פורסמו בכתב עת לכלכלה התנהגותית.

החוקרים התבססו על נתונים שנלקחו מסקר כלל ארצי שנערך במערכת החינוך האיטלקית, בשנת הלימודים 2015-2014. על בסיס הסקר, מסד הנתונים הקיף את כל תלמידי כיתה י' של אותה שנה – 281,535 תלמידים ותלמידות. בחלקו של הסקר שנגע לאקלים בית הספר נכלל בין היתר דיווח עצמי על נקיטת צורות שונות של אלימות. תלמידים נשאלו האם העליבו, קיללו, החרימו או נקטו אלימות פיזית כלפי עמיתיהם בתקופת הזמן שקדמה למבחן.

נתונים אלו הוצלבו עם הנתונים המינהליים של משרד החינוך האיטלקי. מסד הנתונים המפותח איפשר זיהוי של תשובות כל תלמיד ותלמידה ולהצליב תשובות אלו עם הציונים שהשיגו התלמידים באותה שנה.

החוקרים חילקו את המשיבים על פי כיתותיהם על מנת להעריך את מיקומם היחסי של התלמידים. הסיבה לכך, הסבירו, היא שכיתה היא המקום שבו מתרחשות מרבית האינטראקציות החברתיות במערכת החינוך האיטלקית, ולכן חלוקה זו רלוונטית לבחינת המיקום היחסי של התלמידים. חלוקה נוספת, על פי בתי הספר איפשרה לחוקרים להסיק מסקנות בדבר השפעת אקלים בית הספר על אלימות בית ספרית.

על בסיס נתונים אלו וניתוחם החוקרים קובעים כי למיקום היחסי בכיתה ישנה השפעה על הסיכוי לנקוט אלימות. ככל שהמיקום היחסי בהישגים הלימודיים נמוך יותר, כך הסיכוי לנקוט אלימות  – מילולית או פיזית – רב יותר. אולם, מתברר שלאקלים בית הספר ישנה השפעה על משתנה זה.

בתי ספר שעודדו שיתוף פעולה בין התלמידים והאווירה בהם הייתה פחות תחרותית (על פי הנתונים שנאספו בשאלון האקלים) מיתנו את ההשפעה של המיקום היחסי על הנטייה לנקוט באלימות. בתי ספר שיצרו אקלים של תחרות ואי-שיתוף פעולה העצימו משתנה זה.