האם נמצא קשר בין הטקסטים אותם קוראים לבין שיפור האוריינות?

לילדים בימינו ישנה אפשרות לקרוא ספרים באמצעים דיגיטליים, על גבי מסך, או בספר מודפס. האם האמצעי שבו משתמשים לקריאה משפיע על יכולות הקריאה? קבוצת חוקרות בחנה 39 מחקרים, בהם השתתפו סך הכל 1,812 ילדים וילדות. המחקרים שנבחרו הכילו מידע שניתן להשוותו על יכולות קריאת ספרים של ילדים והאמצעי שבו נקרא הספר. הילדים במחקרים אלו היו בין הגילים 4 ל-8.

החוקרות ביקשו לבחון האם ספרים דיגיטליים מובנים יותר לילדים מאשר ספרים מודפסים? אם כן, האם ישנו משהו בעיצוב של הספרים הדיגיטליים שתורם לכך? האם יש השפעה לאמצעי מדיה שונים שנוספים לספרים הדיגטליים – כגון תמונות, אפשרות הקראה של המחשב, וכיו"ב? והאם יש השפעה לקיומו של מילון בספר הדיגיטלי?

איסוף הנתונים מהמחקרים מראה שכאשר ספר דיגיטלי וספר מודפס הם זהים, קריאה בספר מודפס עדיפה, מבחינת הבנת הנקרא של הילדים ובניית אוצר המילים שלהם. גם כאשר הספר הדיגיטלי כולל אפשרות להקראה, או מדגיש משפטים מסוימים בתוך הטקסט, עדיין הספרים המודפסים מביאים להבנה טובה יותר של הנקרא.

רוב המחקרים עסקו בקריאת ספרים בדיוניים (fiction), אך שישה כללו בתוכם גם ספרים בעלי אופי עיוני. במחקרים אלו נראה כי יש עדיפות למסכים על פני המודפסים, ככל הנראה בגלל שהספרים הדיגיטליים הדגישו ביעילות מילים שנדרש היה ללמוד אותן. עם זאת, גם במחקרים אלו, בדרך כלל מסכים היו פחות יעילים לעומת ספרים מודפסים מבחינת התרומה להבנת הנקרא אצל ילדים.

לדברי החוקרות, הממצא כי מסכים אינם תורמים באותה מידה להבנת הנקרא כמו ספרים מודפסים, עומד בקנה אחד עם מספר מודלים תיאורטיים שעוסקים באופן שבו ילדים מבנים משמעות ולומדים.  מחקרים קודמים מראים כי יתכן שהעומס הקוגניטיבי הנוצר במסך מקשה על תהליך למידה זה.