המעבר משלב החינוך היסודי לשלב העל יסודי, הוא אחד הרגעים המאתגרים עבור כל תלמיד ותלמידה. השוני בציפיות ובדרישות, יחד עם השינוי של הסביבה החברתית וצוותי ההוראה, עשויים לייצר לחצים וקשיים, אשר עלולים להקשות ולפגוע בתלמידות והתלמידים.
הסקירה היומית של לשכת המדענית הראשית במשרד החינוך מציגה שני מחקרים אודות ההתמודדות עם המעבר לחינוך על יסודי. המחקר הראשון הוא סקירת ספרות רחבה של המחקר בתחום זה, בדגש על ארצות הברית, בריטניה ואוסטרליה. המחקר השני, מפורטוגל, בחן את יעילותה של תכנית התערבות, שנועדה לסייע במעבר לחטיבת הביניים.
המעבר משלב החינוך היסודי לעל יסודי זוכה בשנים האחרונות לעניין מחקרי רב. מאמר זה סוקר את המחקר הענף בתחום, תוך שימת דגש על מערכות החינוך בארצות הברית, בבריטניה ובאוסטרליה. מטרת הסקירה היא לעמוד על התופעות המתרחשות בעת מעבר זה, לבחון את ההסברים הניתנים להן, ולהעריך את אסטרטגיות המוצעות להתמודדות עמן.
מהממצאים עולה, כי תלמידים מדווחים על דאגות רבות יותר במהלך תקופה זו. דאגות אלו כוללות, בין היתר: פחד מבריונות, חשש מבדידות, דאגות הקשורות לקשרים רומנטיים, וחרדה מהתמודדות עם עומס לימודי רב יותר. דאגות אלו עלולות להשפיע ישירות על התפקוד הלימודי ולפגוע בו, מה שמוביל לפגיעה בהישגים, ובמקרים מסויימים – אף לנשירה.
אחד ההסברים המרכזיים המוצעים במאמר לתופעה זו קשור לפער שבין סביבת הלמידה בשלב החינוך העל יסודי, ובין הצרכים ההתפתחותיים של התלמידים בגיל זה. בניגוד לשלב החינוך היסודי, בו המחנכת מבלה זמן רב עם התלמידים, במערכות חינוך רבות בכיתות גבוהות יותר עוברים התלמידים ללמוד עם מורות ומורים מקצועיים לכל תחום דעת בנפרד. על התלמידים להתאקלם לסביבה לימודית שונה, וליצור קשרים עם מורות ומורים רבים יותר משהורגלו. במקביל, עליהם להתמודד עם דרישות לימודיות גבוהות יותר – להשתתף ביותר בחנים ומבחנים ולבצע יותר מטלות לימודיות, בהשוואה לשלב החינוך היסודי. כתוצאה מכך, עשויה להיפגע ההערכה העצמית שלהם כלומדים, רמות העניין והמעורבות שלהם בלמידה עלולות לרדת, ולעתים גם יחסם לבית הספר עשוי להידרדר.
על פי אחד מהמחקרים שנסקרו במאמר, 25% מהתלמידים מציגים קושי נפשי, שצוות ההוראה יכול להיות ער לו, בעת המעבר לשלב החינוך העל יסודי. כמו כן, מחקר זה גורס שבכל כיתה יש עד שלושה תלמידים שזקוקים לטיפול או סיוע נפשי בעקבות קשיי המעבר. עם זאת, רק שליש מאותם תלמידים הזקוקים לסיוע מגורם מקצועי בתחום בריאות הנפש אכן מקבלים אותו בזמן (אם בכלל). על פי החוקרים, מאחר והקשיים הנפשיים הנגרמים במעבר לשלב החינוך העל יסודי אינם נעלמים מעצמם, יהיה זה מועיל לכל הנוגעים בדבר להבטיח שהתערבות מיטיבה תגיע בהקדם האפשרי. הדבר חיוני למעבר מוצלח לשלב החינוך העל יסודי, ועל כן מוטלת על ההורים ועל בית הספר האחריות לספק תמיכה רבה יותר לתלמידים בשלב זה. מחברי המאמר מדגישים, שכיוון שהנושאים המדאיגים את התלמידים ידועים מראש ונוטים לחזור על עצמם, בתי הספר יכולים לאמץ תכניות התערבות המתייחסות לדאגות אלו ומפיגות אותן, או לנטר התנהלות בבית הספר, שמדאיגה את התלמידים החדשים.
במחקר רב משתתפים זה, אשר נערך בפורטוגל, נבחנה השפעת המעבר מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים על התפיסה-העצמית (Self Concept) של תלמידים, ועל הערכתם העצמית (Self Esteem)[1]. לאור מחקר קודם בנושא, הנחת החוקרים היתה שבשנה הראשונה למעבר התלמידים יחוו הידרדרות של ממש בתפיסה העצמית של יכולותיהם, ובמקביל – פגיעה בהערכתם העצמית ככלל. לאור הנחת מוצא זו, ביקשו החוקרים לבחון תכנית התערבות שמטרתה למנוע פגיעות אלו בשלומותם של התלמידים.
במחקר אורך זה השתתפו כ-1,100 תלמידים שבזמן תחילת המחקר למדו בשישה בתי ספר בפורטוגל. התלמידים התבקשו למלא שאלונים בארבע נקודות זמן: 1) באמצע השנה האחרונה בבית הספר היסודי; 2) סמוך לסיום השנה האחרונה בבית הספר היסודי; 3) סמוך לתחילת השנה הראשונה בחטיבת הביניים; ו-4) סמוך לסיום השנה הראשונה בחטיבת הביניים. השאלונים בחנו את תפיסתם העצמית של התלמידים ביחס לחמישה תחומים: התחום החברתי, התחום הלימודי, התחום הרגשי, התחום המשפחתי והתחום הפיזי. בשאלון נפרד, נמדדה ההערכה העצמית של התלמידים.
התלמידים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות. קבוצת הניסוי השתתפה בתכנית התערבות, אשר מטרתה קידום מעבר מיטבי לחטיבת הביניים. קבוצת הביקורת חוותה את המעבר ללא התערבות כלשהי. תכנית ההתערבות שכונתה "שינוי לטובה" (Positive Transition), כללה עשרים מפגשים שבועיים: 15 מהם בשנה האחרונה לבית הספר היסודי ו-5 נוספים בשנה הראשונה של חטיבת הביניים. תכני המפגש עסקו ישירות במעבר, בחששות שעלולים להיות לגביו ובהפגתם. כל המפגשים הועברו על ידי פסיכולוג/ית חינוכי/ת.
כפי ששיערו החוקרים, נמצא שבממוצע ההערכה העצמית של התלמידים בעקבות המעבר ירדה מאוד, בכל חמשת ההיבטים שנבחנו בשאלונים. עם זאת, נמצא גם שההידרדרות עליה העידו התלמידים שהשתתפו בתכנית ההתערבות היתה מתונה יותר מזו של התלמידים בקבוצת הביקורת. נמצא שתכנית ההתערבות הייתה יעילה במיוחד במניעת ההידרדרות בתפיסה העצמית בהקשר החברתי. כמו כן, נמצא שההשתתפות בתכנית הועילה לבלימת ההידרדרות בהערכה העצמית הכללית של התלמידים.
הממצאים הראו שהפגיעה בהערכה העצמית ובתפיסה העצמית של התלמידים היא מתמשכת, ומתבטאת גם לקראת תום השנה הראשונה של שנת המעבר – וזאת, בניגוד לממצאי מחקרים קודמים. השפעה מתמשכת זו נמצאה גם בקרב התלמידים שהשתתפו בתכנית ההתערבות. לא נמצאו פערים על בסיס מגדר, באופן בו השפיע המעבר לחטיבת הביניים.
הסבר אחד שמציעים החוקרים לממצאים, הוא ההבדל בין הדרישות הלימודיות בחטיבת הביניים, לעומת בית הספר היסודי. הסבר שני מציין את מעבר ללמידה אצל מורות ומורים מקצועיים, לעומת למידה בעיקר עם המחנכת בשלב החינוך היסודי. משמעותו של מעבר זה היא שהמורות והמורים המקצועיים אינם מכירים היטב את התלמידים, לא שוהים עימם זמן רב, ועל כן התלמידים זוכים לפחות תמיכה רגשית. הסבר שלישי הוא שהערכתם העצמית של תלמידים בשנה האחרונה לחינוך היסודי נמצאת בשיאה, משום שהם משווים עצמם לתלמידי כיתות נמוכות מהם. לכן, כשהם הופכים לתלמידים הצעירים ביותר בחטיבת הביניים, הפגיעה בהערכתם העצמית מתעצמת.
[1] בפורטוגל ישנם שלושה שלבי חינוך עד כיתה י: חטיבה צעירה – כיתות א' עד ד';. חטיבת אמצע – כיתות ה'-ו'; וחטיבה בוגרת – כיתות ז'-ט'. במחקר זה נבחנו השלכות המעבר לשלב השני (כיתה ה'), המכונה Middle School, וכונה כאן חטיבת ביניים. מאפייני המעבר – דרישות לימודיות גבוהות יותר, שינוי ביחס המספרי בין מורים לתלמידים, למידה של יותר מקצועות לימוד לעומת למידה עם המחנכת.
מאחורי הסקירות היומיות עומד צוות מסור ומקצועי, שמייצר תוכן רלוונטי עדכני ואיכותי. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לצוות הסקירה היומית על היותם חלק מפרויקט משמעותי זה, ועל השותפות המאפשרת יצירה והפצה של ידע מחקרי איכותי מידי יום.
התוצרים מתקופת הקורונה מבוססים על עבודה משותפת של חוקרים וחוקרות רבים ממוסדות אקדמיים שונים ברחבי הארץ. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לחוקרות והחוקרים על השותפות וההתגייסות לתמיכה בהתמודדות של מערכת החינוך עם משבר הקורונה, ועל הנכונות לתרום מזמנם ומומחיותם עבור גיבוש המסמכים המוצגים באתר זה.
תודה מיוחדת לגב' אריאלה טבצ'ניק ברודאי על ריכוז הפרוייקט וליושבות הראש של הקבוצות ד"ר ענת כהן, ד"ר דפנה קופלמן-רובין, פרופ' לילי אורלנד-ברק, פרופ' יהודית דורי ופרופ' הללי פינסון על ההובלה.
ניהול קבוצות העבודה והמחקרים: ד"ר אודט סלע, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
מנהלת הפיתוח: ענבר בוברובסקי, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
קונספט דיגיטלי, עיצוב ופיתוח האתר: ד״ר רון דביר ובר דביר
