מחקרים מרחבי העולם מעידים כי מנהלים ומנהלות של בתי ספר מתמודדים עם עומסי עבודה ועם אתגרים גדולים ומורכבים מבעבר. נשאלת השאלה, כיצד משפיע מצב זה על שלומותם ובריאותם של מנהלים ומנהלות? הסקירה היומית של לשכת המדענית הראשית מציגה שני מחקרים העוסקים בשאלה זו. המחקר הראשון סוקר את ההיבטים הרגשיים, החסרים לעיתים בדיון הציבורי והמחקרי, שבעבודת המנהיגות החינוכית. לטענת החוקרות, התעלמות מההיבטים הרגשיים בשיח הציבורי והמחקרי מעצימה את המשבר של מקצוע ניהול בתי הספר ברחבי העולם. המחקר השני, שנערך באיטליה, בחן היבטים שונים של בריאות תעסוקתית של מנהלים ומנהלות. נראה שמנהלות חוות שחיקה רבה יותר, מתח עבודה-חיים רב יותר, ואף חשופות מעט יותר לבריונות, ביחס למנהלים גברים.
מנהלי בתי ספר ומנהלות בתי ספר ברחבי העולם נמצאים במשבר – כך נפתח מאמר זה שהתפרסם בתחילת 2022 בכתב עת אקדמי בינלאומי למנהיגות חינוכית. שלוש החוקרות האוסטרליות טוענות במאמרן, שלא רק מנהלים ומנהלות נמצאים במשבר, אלא המקצוע כולו – מקצוע ניהול בתי הספר.
החוקרות מצטטות שורה של מחקרים עדכניים על שלומותם של מנהלים ומנהלות של בתי ספר, הן לפני משבר הקורונה, הן בעקבותיו. בין השאר, הן מתייחסות למחקר שנערך באוסטרליה, בו נמצא כי מנהלים ומנהלות הם בעלי סיכוי גבוה ב-55% לפגיעה נפשית (Mental health injury) לעומת עובדי הוראה אחרים. מחקר אחר שהן מצטטות אותו, מצא שכשני שליש מהמנהלים והמנהלות בבריטניה העידו שהם בקשיים נפשיים (Struggling) בעקבות משבר הקורונה.
החוקרות טוענות כי לחצים הקשורים בתפקיד ניהול של בית ספר שוחקים מנהלים ומנהלות ברחבי העולם וגורמים להם לפרוש מתפקידם. בנוסף, מציינות החוקרות שקיימת מגמה עולמית של ירידה בשיעור עובדי ההוראה ועובדות ההוראה, אשר מוכנים ליטול על עצמם תפקידי ניהול.
החוקרות קושרות בין המשבר של מקצוע הניהול ובין העצימות (Intensity) הרגשית הגבוהה של המקצוע. לדבריהן, היבט זה של התפקיד אינו זוכה להכרה מספקת מבחינה מחקרית או ציבורית. כתוצאה מכך, מנהלים ומנהלות אינם מקבלים את התמיכה הציבורית הנדרשת ואף לא את זו של המערכת. אדרבא, הן מדגישות, קיימת ציפיה שמנהלים ומנהלות ידעו להתמודד בעצמם עם המתחים הרגשיים הגבוהים של התפקיד ולהכיל אותם. היחס החסר לעבודה הרגשית (Emotional labor) של המנהלים והמנהלות מאפיין את יחסה של החברה המערבית למקצועות נוספים של טיפול, רווחה וחמלה. החוקרות רואות את המשבר במקצוע הניהול כחלק מ"משבר של חמלה" (Crisis of Care), כהגדרתה של ננסי פרייזר.[1]
החוקרות סקרו מנעד רחב של מחקרים העוסקים במנהיגות חינוכית ובהיבטיה הרגשיים. כיוון שהנושא העצימות הריגשית והמשאבים הרגשיים שהיא גובה, אינו מקבל את המרכזיות שהן סבורות שיש לייחס לו, הן שָלוּ מתוך מחקרים מגוונים אלו התייחסויות, לעתים בשולי הדברים, לאותם היבטים הרגשיים. בעזרת בחינה נושאית זו, הן איתרו מספר סוגיות שחזרו על עצמן, אשר ראויות לדעתן למחקר נוסף ומעמיק. בין סוגיות אלו מציינות החוקרות: (א) את הצורך להגדיר ולשיים (Naming) את העבודה הרגשית הכרוכה בניהול בית ספר; (ב) את הצורך בהכשרה מתאימה למנהלים ולמנהלות של בתי ספר; (ג) את ההשפעות על שלומות מנהלים ומנהלות ועל בריאותם, וכן (ד) את ההשפעות של העצימות הרגשית על מערכות היחסים בין צוותי ניהול לעובדי הוראה אחרים וכן בין עובדים אלו לבין עצמן. מכלל הסוגיות, טוענות החוקרות שההיבט האחרון הוא החשוב ביותר ביחס לעצימות הרגשית, שכן הוא משליך על האקלים בכלל בית הספר.
[1] ננסי פרייזר (Fraser) היא חוקרת בת זמננו העוסקת בתיאוריה פוליטית. היא טבעה את המונח "משבר של חמלה" כדי להצביע על האופן בו לטענתה לוקחת הכלכלה כמובן מאליו את עבודות הטיפול, ואת ההיבטים הטיפוליים של מקצועות שונים, מבלי לתגמל אותם. באופן כזה, טוענת פרייזר, מפוררת הכלכלה את המבנה החברתי עליו היא מושתתת.
מחקר שהתפרסם בכתב עת רפואי בחן את ההשלכות הבריאותיות של סביבת העבודה של מנהלים ומנהלות של בתי ספר באיטליה. המחקר התמקד בשלושה משתנים מרכזיים, אשר הספרות המחקרית בנושא בריאות תעסוקתית מצביעה על חשיבותם: המשתנה הראשון מכונה מתח עבודה-חיים (Work-life conflict), והוא מתייחס למידה של האיזון, או היעדר האיזון, שחווים עובדים, בין דרישות עבודתם ובין יכולתם לקיים חיים אישיים באופן הרצוי להם. המשתנה השני הוא חוויית בריונות בעבודה (Bullying)[1], כלומר פגיעה מילולית או פיזית או איום בפגיעות כאלו, באופן חד-פעמי או כדפוס חוזר, המעיבות על תחושותיו של הקורבן וכן על יחסי-העבודה. המשתנה השלישי הוא שחיקה (Burnout). בנוסף, ביקשו החוקרים לבדוק האם קיימת זיקת גומלין בין המשתנים והאם הם מתואמים עם משתנה המגדר.
לצורך המחקר זה נעזרו החוקרים באיגוד המנהלים האיטלקי, אשר העביר שאלונים של דיווח עצמי על תחושות וחוויות, לקרוב ל-1,800 מנהלי ומנהלות בתי ספר, במהלך שנת 2018. שיעור ההשבה היה גבוה מאוד והחוקרים קיבלו כמעט 1,700 תשובות לשאלונים. מאחר והחוקרים ביקשו לבדוק היבטים של מגדר, וכיוון שיותר מנהלות ממנהלים השיבו לשאלונים, נכללו בקבוצת המחקר 430 המנהלים הגברים שהשיבו, וכן נבחרו באקראי 430 מנהלות מכלל אלו שהשיבו על השאלונים.
54.8% מהמנהלות ו-49% מהמנהלים דיווחו כי הם חוו בריונות – מצד הורים, תלמידים או מורים – ב-12 החודשים שקדמו למילוי השאלון. הבריונות כללה, בדרך כלל, עלבונות ו/או איומים באלימות.
החוקרים מצאו קשר ישיר בין דיווח של המשיב או המשיבה על היותם קורבנות למעשה בריונות, לבין העוצמה של תחושת השחיקה עליה דיווחו. נשים מנהלות שחוו בריונות דיווחו על שחיקה רבה יותר ועל מתח עבודה-חיים רב יותר לעומת נשים מנהלות שלא חוו בריונות. כמו כן, דיווחו יותר מנהלות מאשר מנהלים על רמת שחיקה גבוהה יותר, ועל מתח עבודה-חיים רב יותר. החוקרים מציינים שתוצאה זו נמצאת בהלימה עם הספרות המחקרית הקיימת.
עם זאת, מנהלים גברים שחוו מקרי בריונות דיווחו על רמת מתח עבודה-חיים רבה יותר מנשים שחוו בריונות. החוקרים מציינים שנראה שהיותם קורבן למעשה בריונות משפיע באופן שונה ועז יותר על מנהלים גברים. עוד טוענים החוקרים, שמעשה הבריונות אותו הם חווים עלול לגרום למנהלים, יותר מאשר למנהלות, להחליט לפרוש מתפקידם. לטענת החוקרים, ייתכן שההסבר לכך מעוגן בממצא שעלה במחקר אחר, שהראה כי גברים נוטים לחוש תחושת כישלון אישי כאשר הם נופלים קורבן למעשה בריונות, בעוד נשים נוטות פחות לחוש כך.
[1] התרגום הנכון לעובדים במרבית המקצועות והדרגים הוא "התעמרות בעבודה". אך כיוון שבמקרה זה נבחנו החוויות של בכירים – מנהלות ומנהלים – תורגם המושג בתור "בריונות".
מאחורי הסקירות היומיות עומד צוות מסור ומקצועי, שמייצר תוכן רלוונטי עדכני ואיכותי. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לצוות הסקירה היומית על היותם חלק מפרויקט משמעותי זה, ועל השותפות המאפשרת יצירה והפצה של ידע מחקרי איכותי מידי יום.
התוצרים מתקופת הקורונה מבוססים על עבודה משותפת של חוקרים וחוקרות רבים ממוסדות אקדמיים שונים ברחבי הארץ. לשכת המדען הראשי מבקשת להודות לחוקרות והחוקרים על השותפות וההתגייסות לתמיכה בהתמודדות של מערכת החינוך עם משבר הקורונה, ועל הנכונות לתרום מזמנם ומומחיותם עבור גיבוש המסמכים המוצגים באתר זה.
תודה מיוחדת לגב' אריאלה טבצ'ניק ברודאי על ריכוז הפרוייקט וליושבות הראש של הקבוצות ד"ר ענת כהן, ד"ר דפנה קופלמן-רובין, פרופ' לילי אורלנד-ברק, פרופ' יהודית דורי ופרופ' הללי פינסון על ההובלה.
ניהול קבוצות העבודה והמחקרים: ד"ר אודט סלע, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
מנהלת הפיתוח: ענבר בוברובסקי, לשכת המדען הראשי, משרד החינוך
קונספט דיגיטלי, עיצוב ופיתוח האתר: ד״ר רון דביר ובר דביר
