מהן השפעותיהם של הקפיטליזם והכלכלה העולמית על החינוך ברחבי העולם?

במשך כמאתיים שנה מערכות החינוך היו עניינן של המדינות והממשלות השולטות בהן. מדינות קבעו את תכניות הלימודים, בנו את בתי הספר ותיקצבו את שכר המורים. כך שלטה המדינה בתכנים, במסרים וטיפחה את דור ההמשך. השיח המחקרי מזהה, בעשורים האחרונים, תופעות חדשות, אשר מרחיקות את החינוך משליטתה הבלבדית של המדינה. בין התופעות המתוארות בשיח נמצאת "הגלובליזציה של תעשיית החינוך" (Global Education Industry (GEI)). תופעה זו מתרחשת במקביל להאצת תהליכי הגלובליזציה והקישוריות, ולמהפכת האינטרנט אשר זימנה הזדמנויות חדשות הניתנות להגשמה במהירות.

במאמר זה, החוקרים מזהים כי מדיניות החינוך הלאומית במדינות רבות ברחבי העולם מוכפפת לאותם הגיונות המניעים את העולם העסקי הגלובלי בעידן הניאו-ליברלי, ובהם מסחור, אקונומיזציה, הפרטה וסטנדרטיזציה.^[1] עוד מצוין, כי הפיכת החינוך לגלובלי מואצת בין היתר על ידי גופים שונים הפעילים בשדה החינוכי של מספר רב של מדינות – לעתים כזרוע פילנתרופית של בעלי הון וגופים עסקיים.הגיונות אלו, הרחוקים כל כך מהגיונות של מדיניות לאומית וחברתית, מניעים את הפיכת החינוך "לתעשייה גלובאלית". כך הופכים חלק מבתי הספר וחלק מתהליכי החינוך במדינות רבות למיזם עסקי שסובבים אותו בעלי עניין רבים מאד, שכן מדובר ב"שוק" גדול מאד של "צרכנים" (תלמידים, מורים, הורים, בתי ספר ועוד).

החוקרים מציינים כי המאפיין המרכזי של "הסתכלות עסקית" הינו שורת הרווח הכספי ודרכו נמדדת הצלחה, אליה מכוונים המאמצים. החוקרים רואים בעניין זה ניגוד מוחלט להשקפה כי חינוך היא זכות יסודית לכל אדם ומצביעים על הסכנה כי יתכנו ציבורים "שלא ישתלם" להשקיע בהם מסיבות כלכליות. כן מוזכרת הסכנה של יצירת פערים משמעותיים מאד בין אוכלוסיות על רקע שיקולים עסקיים.

החוקרים מתארים למשל את שוק ההלוואות למימון שכר הלימוד במכללות ואוניברסיטאות בארה"ב – שוק שמגלגל מיליארדי דולרים בשנה. החוקרים טוענים ששוק שכזה מוביל לכך ששיקולים עסקיים גוברים על שיקולים וערכים חברתיים – כמו שוויון ונגישות לחינוך.

לשיטתם יש להרחיק את שדה החינוך ממרחב השוק הגלובאלי בו אנו חיים בתחומי חיים הולכים וגוברים, אולם המגמה שהם מזהים בעשורים האחרונים היא הפוכה: לדבריהם, בחירת שדרת הניהול במוסדות החינוך מוכפפת יותר ויותר לשיקולים עסקיים או כמו-עסקיים, וכך גם בכל הנוגע לאופני המדידה וההערכה בבתי הספר, ובכישורים שבתי הספר מתיימרים להעניק. כך גם הואץ בעשורים האחרונים תהליך ההפרטה של מוסדות החינוך, אשר משבש את יכולתה של המדינה לדאוג לאינטרס הציבורי הרחב בחינוך. 

[1] מסחור – במובן של קומודופיקציה, ראיית הכל כסחורה הניתנת למכירה וקנייה; אקונומיזציה – ראיית היבטים חברתיים ולאומיים דרך משקפיים כלכליות, קודם לכל; הפרטה – העדפת ניהול פרטי על פני ניהול מדינתי/ציבורי; וסטנדרטיזציה – יצירת מדדים קשיחים באמצעותם מוערכים תוצרים, בהקשר זה תוצרי מערכת החינוך כלומר – התלמידים והתלמידות.