האם כדאי לתרגל מדיטציה בבית הספר והאם ניתן לעשות זאת?

המונח מיינדפולנס מוגדר במאמר זה כיכולת להעניק תשומת לב מודעת לרגע הנוכחי שבו שוהה הפרט, תוך שמירה על פתיחות וסקרנות, והימנעות משיפוטיות. לדברי החוקרים, בשנים האחרונות הולך וגובר מספרן של ההתערבויות החינוכיות המתבססות על מיינדפולנס. בעוד שרוב המחקר הקיים אודות מיינדפולנס עוסק במבוגרים, המאמר שלפנינו בוחן את ההשפעה של התערבות מכוונת מיינדפולנס על ילדים בגיל בית הספר היסודי (7-8).

במסגרת המחקר 16 ילדים בכיתה ב' השתתפו בקבוצת הניסוי, בה התקיימו תרגילי מדיטציה מודרכת המכוונת למיינדפולנס, 3 פעמים בשבוע במשך 8 שבועות. בקבוצת הביקורת, שכללה 15 ילדים בני אותו גיל, התקיימו באותו פרק זמן שיעורים המבוססים על סיפורי ילדים ועסקו ברגשות. בשתי הקבוצות, המפגשים הועברו על ידי מדריכים שאינם המחנכים של התלמידים, אך המחנכים מילאו שאלונים אודות התלמידים. התלמידים בשתי הקבוצות מילאו שאלונים שמטרתם להעריך את מידת הריכוז שלהם ואת שלומותם בטרם הניסוי ולאחריו.

ממצאי המחקר מצביעים על כך שהמורים דווחו על פחות בעיות התנהגות בקרב תלמידים משתי הקבוצות, ללא הבדל משמעותי ביניהם. בנוסף, המורים דיווחו על ירידה בבעיות הנובעות מחוסר תשומת לב, התנהגות היפראקטיבית, והתנהגות אימפולסיבית אצל תלמידים שהשתתפו במדיטציה המכוונת למיינדפולנס, אבל לא אצל קבוצת הביקורת. לא היה הבדל בדיווחי המורים בנוגע להתנהגות היפראקטיבית של התלמידים משתי הקבוצות.

בניגוד לתמונה החיובית שהצטיירה מדיווחי המורים, בשאלון שמילאו התלמידים לא נמצאה השפעה חיובית מכל סוג שהוא, לא בקבוצת הניסוי ולא בקבוצת הביקורת. קרסנטיני ושותפיו לכתיבה מציעים שני הסברים אפשריים להבדל זה. ההסבר האפשרי הראשון הוא שדיווחי המורים עסקו בהתנהגות בפועל, ואילו התלמידים דיווחו על תחושותיהם הפנימיות – שאולי לא הושפעו באותה מידה מההתערבות. ההסבר האפשרי השני הוא שהדיווחים של המורים היו מדוייקים, ואילו הילדים התקשו לדווח על רגשותיהם כיוון שכישורי הבחינה העצמית שלהם לא היו מפותחים עדיין בשל גילם הצעיר. בכל אופן, ולמרות הסתירה בין דיווחי התלמידים למורים, קרסנטיני ושותפיו מפרשים את ממצאי המחקר כמצביעים על השפעה חיובית של מדיטציה מכוונת למיינדפולנס על רווחתם הנפשית והתנהגותם של התלמידים.