מהם היתרונות והחסרונות של שילוב טכנולוגיה בחינוך?

על רקע אירועי הקיצון העולמיים בשנת 2020 (מגיפת הקורונה, שריפות ענק באוסטרליה, בצפון ודרום אמריקה ומחאה חברתית נרחבת בארצות הברית) כותב המאמר טוען כי ישנו צורך לשקול מחדש את היחס לטכנולוגיה בחינוך (Ed-Tec). עד כה, האד-טק היה בנוי על שתי הנחות יסוד: 1) צפוי שיפור מתמיד ביכולות הטכנולוגיות ו-2) ניתן לרתום יכולות טכנולוגיות אלו לשיפור הלמידה, ההוראה והיבטים אחרים של החינוך.
למול תפיסה זו מציב הכותב את תיזת "חברת הסיכון" (Risk Society) של הסוציולוג אולריך בק. בק הדגיש את העובדה שקידמה ומודרניות מייצרות לצד שינויים טכנולוגיים, גם סיכונים רבים לחלקים שונים בחברה – לדוגמה, שינוי טכנולוגי עלול לגרום לבעלי מקצוע מסוימים לאבד את מקור תעסוקתם, או לקהילה מסוימת להיחשף לכריית מחצבים בסמוך לה ועוד. הקצב המואץ של השינויים הטכנולוגיים מייצר אי יציבות מתמשכת המחייבת, לדעת הכותב, חשיבה מחדש על נושא האד-טק. האד-טק מוצג בדרך כלל במונחים של יתרונות סביבתיים אפשריים, של שימוש מורחב בטכנולוגיה דיגיטלית בבתי ספר, אוניברסיטאות ומסגרות חינוך אחרות. עם זאת, ייתכן כי שימוש הולך וגדל באד-טק עשוי להחמיר את משבר האקלים (לדוגמה דרך שימוש מוגבר בציוד אלקטרוני שאינו מתכלה ומזהם). אם כך, כותב המאמר לבחון מחדש כיצד משפיעה ההידרדרות הסביבתית המתמשכת של כדור הארץ על ההנחות הקיימות לגבי המשך השימוש בטכנולוגיות דיגיטליות בחינוך.
הכותב מציין כי ברחבי העולם ישנה דעה רווחת הטוענת כי משאבי הטבע המדלדלים לא יספיקו על מנת לייצר ולקיים את השימוש בטכנולוגיות דיגיטליות בקנה מידה שהתרגלנו אליו. במקום זאת, ישנה טענה שגורסת כי אנחנו צריכים לעבור לגישה "רזה" יותר ומודעת אקולוגית ולחשיבה מחודשת כיצד ניתן ליישם (ולא ליישם) טכנולוגיות דיגיטליות בצורה הטובה ביותר בחינוך.
בתי ספר, אוניברסיטאות ומוסדות חינוך עשויים לפתח תרבות של רכישת חומרה משופצת, כמו גם לפתח יכולת פנימית לתיקון ושיפוץ טכנולוגיה. ביסוס תרבות של שימוש בר-קיימא בטכנולוגיה, תרבות המודעת למחסור, מעלה את הצורך לבחון אילו שימושים טכנולוגיים נחשבים מותרות, ואילו הם הכרחיים.

מעל ומעבר לכל הפעולות והפרקטיקות הספציפיות, יש צורך בשינוי מהותי בערכים. גישת "אד-טק במגבלות" אותה מציג הכותב במאמר זה מעלה את השאלה – מה המשמעות של "שיפור" במונחים של טכנולוגיה חינוכית במהלך העשורים הבאים. הכותב מציע להיגמל מהתפיסה ש"שיפור" משמעותו המשך התפתחות אקספוננציאלית של היכולת הטכנולוגית ולהחליף תפיסה זו בראייה שמכפיפה את הטכנולוגיה החינוכית לערכים ברי-קיימא.